קלנדיה

צופות: 
חנה שטיין, רונית דהאן-רמתי (מדווחת ומצלמת)
16/05/2018
|
בוקר

בוקר סביר בקלנדיה

הגענו לקלנדיה ב-5:30 לערך, חנינו כרגיל בצד הישראלי ועברנו רגלית לצד הפלסטיני. בפנים תורים שחורגים מהסככה, מסודרים, ומתקדמים בקצב סביר. כל 5 עמדות הבידוק היו פתוחות. מוכר הבייגלה לא כאן וגם לא מוכר הסיגריות והקיוסק אינו עוד בתוך הסככה. חשבנו שכנראה החל הרמדאן, אך שאלנו ואמרו שרק מחר.

פגשנו את מכרנו ח' העובד במאפייה במחנה יהודה. הוא אומר שהתור משתרך בחוץ וכנראה מוכר הבייגלה אינו יכול לעבור עם העגלה בגלל שבחוץ יש חצץ. מאוחר יותר כשהאיר השחר יצאנו וראינו שתחמו במחיצות ברזל את הכניסה, כך שהתור יפנה הצידה ולא ישתרך ישירות לכיוון הכביש. כתוצאה מכך לא ניתן לעבור דרך שטח סלול בלבד, אלא יש לעבור דרך השטח המכוסה חצץ, כפי שרואים בתמונה.

כמו כן ראינו שהמבנה בו מותקנות הקרוסלות החדשות שהותקנו בחלק המערבי מואר, והחלק הזה הופרד בבטונאדות מהסככה. תהינו מדוע זה נעשה, ובהמשך למדנו מהדיווח של תמר פליישמן על יום ששי הראשון של הרמדאן, שהעמידו בסמוך מגנומטרים והעבירו משם גברים, כנראה גם דרך הדלתות הסמוכות.

מחיצות מתכת מכוונות את התור וחצץ במה שהיה פעם חניה
מחיצות מתכת מכוונות את התור וחצץ במה שהיה פעם חניה
צילום: 
רונית דהאן-רמתי
קרוסלות חדשות
קרוסלות חדשות
צילום: 
רונית דהאן-רמתי

על הקיר המפריד בין האזור החדש הזה לקצה המחסום תלויות מודעות על שירותיים משפטיים ועזרה בהשגת אישורים לסוגיהם. מודעה אחת של משרד עו"ד, והשניה של ארגון כלשהו.

מודעה על שרותים משפטיים
מודעה על שרותים משפטיים
צילום: 
רונית דהאן-רמתי

לקראת 6 המתינו אנשים ליד שער ההומניטרי האמור להיפתח. הנשים ברובן הלכו להשתלב בכניסה למכלאות בתורים הרגילים, כשראו שהשער לא נפתח. בסופו של דבר נפתח השער בסביבות 6:15. היו היום הרבה ילדים - תלמידים וילדים שבאים עם הוריהם. המאבטחים הסבירו שבגלל ההכנות לרמדאן סגרו את נתיב התחבורה הציבורית במחסום כלי הרכב, דרכו הם עוברים בד"כ ולכן הם עוברים היום מכאן.

בחוץ היו מי שסעדו ארוחת בוקר בצל מחיצות המתכת החדשות.

ארוחת בוקר בצל מחיצות המתכת
ארוחת בוקר בצל מחיצות המתכת
צילום: 
רונית דהאן-רמתי

לקראת 7 כבר התקצרו התורים מאוד והיו גם רגעים בהם הקרוסלות נותרו פתוחות. התעכבנו בצד הפלסטיני כי חיכינו לפגוש חולה סרטן מהבקעה שצריך להגיע לטיפול בהדסה. הוא בושש להגיע ולבסוף – בעזרת אנשים שדיברו איתו בטלפון - הבנו שהוא כבר עבר את המחסום ונמצא בצד הישראלי. נגשנו מייד למכלאות ולקח לנו כעשרים דקות לעבור. אספנו את החולה ונסענו לכיוון הדסה. לשמחתנו הפקקים לא היו רבים והגענו להדסה בסביבות השעה 8.