דרום הר חברון, חברון

צופות: 
מיכל צ' (מדווחת ומצלמת) ואריאלה סלונים (מצלמת)
16/05/2017
|
בוקר

אויב העם - ילד בן 8 הלובש חולצת ספורט שכתוב עליה פלסטין

כל מה שדווח וצולם אתמול ע"י חגית, לא השתנה היום כמובן.

בעבדה בונים פילבוקס.

שכונת קפישה עומדת להיכנס לתחום H1.

ליד הדרך העולה לשכונת האבות, החיילים כבר בבטונדות עד שיושלם המחסום שעובדים עליו במרץ.

דגלי ישראל מתנופפים בכל פינה  אבל את דגלי פלסטין ממהרים להסיר חיילנו הגיבורים למרות שהם נתלו על גגות של פלסטינים.

גם ליד תחילת  ציר המתפללים נעשו עבודות היום לתחזוקת הפילבוקס שם, אולי כדי להגדיל את מתחם השמירה שם.

משהו בתפיסת הביטחון בעיר הזאת משתנה אל מול עינינו.

ליד מערת המכפלה.

לפתע נשמעות צעקות של הלוחם והלוחמת ממשמר הגבול המוצבים ליד כניסת הפלסטינים.

 "אתם לא נכנסים, לא נכנסים" הם צועקים על שני גברים צעירים, אחד מהם הוא אבי הילד וילד בן שמונה. הם לבושים בבגדי ספורט של נבחרת הטניס הפלסטינית. הילד, מסתבר, אלוף עולם, לילדים בגילו. האב מראה בגאווה את סרטון המשחק שניצח בו. אבל המילה פלסטין כתובה על גב חולצתם. אסור עם המילה הזאת להסתובב שם ולהיכנס למתחם הזה .

לא עוזרים ניסיונות ההסבר שלהם ושלנו. חיילנו לחוצים מתקשרים ל"אח הגדול" וההנחיה בעינה, או שיכסו את החולצה המסוכנת הזאת או שילכו משם. טוב, הם  לבשו את הטריינינג על חולצותיהם בכעס גדול. הם על סף עזיבת המקום ובכל זאת מחכים. נשאר רק הילד שחולצתו הצהובה עם המילה הזאת  מסכנת את שלום האזור. הם ממשיכים להתעקש. הילד נאלץ ללבוש את העליונית. הם הורשו ללכת ולעבור את המחסום.

unnamed_20.jpg

ממרחק ,ראיתי שגם על גב העליונית שלו היה כתוב פלסטין......

מקווה שחיילינו לא יענשו על שהתרשלו במילוי תפקידם....

אחר כך הגיעה קבוצת תיירים מארה"ב שנתבקשנו לפגוש ולספר להם על מחסום ווטש ועל מעשינו שם. הם כולם מביה"ס לכמורה של כנסיה בווירג'יניה שלא הבנתי כל כך את טיבה.

הם מקשיבים להסברינו ושואלים הרבה שאלות שעל פיהן ניתן להבין שהם לא אוונגליסטים וישראל לא רק קדושה בעיניהם. ובכל זאת, הם מבינים את המורכבות שלנו כאזרחיות, כנשים, אימהות ופטריוטיות עלפי תפיסתי, למחות נגד הכיבוש ועוולותיו. כך בדרך שאנחנו מאמינות ונוהגות. וכמה חשוב שהחברה הישראלית תיוצג גם על ידי הקול שלנו ביחוד באווירת השנים הללו. הסברנו גם את "שוברים שתיקה" וחשיבות מעשיהם. בסוף השיחה הושיטה לי האחראית מעטפה (100 דולר בתוכה). "תרומה  לכן, ריגשתן אותנו" היא אמרה

והפתיעה, עורי, ברווז.

היום הייתי בתל אביב, פגשתי את אורית והמעטפה כבר אצלה.