קלנדיה

שתפו:
Facebook Twitter Whatsapp Email
מקום או מחסום: 
צופות ומדווחות: 
10 תלמידי מחקר בריטיים וחנה בר"ג (מדווחת)
16/04/2018
|
בוקר

04:15; כבר בדרך למחסום פגשנו הולכי רגל בדרכם לאזור התעשיה בעטרות. הדרך מכביש 443 ועד לפאתי המחסום חשוכה לגמרי, והולכי הרגל בלתי ניראים - מאד מסוכן להולך הרגל ולנהגים. כנראה מתכוונם להרחיב את הכביש (ללמדכם שהכיבוש כאן FOR STAY) מה שהופך את הנהיגה לעוד יותר קשה.

כבר בשעה מוקדמת היה המקום הומה אדם, והתור התנהל לאיטו אך ללא מהומה. לקראת 05:00 כבר היה תור ארוך עד מעבר לסככה. הכלובים היו מלאים ודחוסים. הסטודנטים, שלהם זה חדש ולא ידוע נדהמו ונשארו ללא מילים. ואכן - מה ניתן להגיד ועוד לא נאמר על הזוועה הזו. האקומנים היו גם הם שם ובעיקר עמדו אתנו והקשיבו לנאמר.

שוחחתי עם איש שמכיר אותי כי אי שם בעבר עזרתי לו. אמר כי המצב בקלנדיה קשה - הזמן הנדרש למעבר ארוך יותר מיום ליום, וככל שהזמן עובר המרירות גדלה והכעס חובק עולם. לשאלה מה יהיה עניתי באותה שאלה - ואכן מה יהיה????

בשבע וחצי עברנו כולנו לצד "הישראלי" ונסענו אלי הביתה. כיבדתי אותם בארוחת בוקר קלה ושוחחנו במשך קרוב לשלוש שעות. יותר נעים בישיבה ורחוק מהסרחון של מה שנקרא בית השימוש בקלנדיה. מלבדנו הם לא פגשו אף ישראלי אחר. בפגישות ההכנה הם נפגשו עם נציג השגרירות - ומה שהוא סיפר ניתן לנחש בקלות. לשמחתי שאלו אותי גם מה הם השגיה של מדינת ישראל, מעבר להחזקת "כיבוש נאור" מרוב תסכול וזעם נוטים לשכוח שפה ושם נעשו כאן גם דברים גדולים וחשובים.

מותשת הלכתי לישון!