קלנדיה

צופות: 
תמר פליישמן.
16/01/2018
|
אחה"צ
ילדים חולים מעזה
צילום: 
תמר פליישמן

מראה  פניהם של חולי סרטן או חולים במחלות קשות אחרות שעושים את הדרך לביתם שבעזה לא מסגיר אם יש במשפחתם המורחבת מישהו שמשתייך לארגון החמאס וזה גם לא כתוב להם על המסכה שהצמידו להם לפה בביה"ח עם שחרורם מבה"ח. אבל ההם שם שמאשרים לחולים או מונעים מהם להגיע לטיפול חוזר יודעים הכל, הם קוראים במחשכים או ממציאים קשרי משפחה וקירבה ונוכח הדברור שלא יהיו עוד אישורי יציאה מהרצועה על בסיס הומניטארי למי שבמשפחתו המורחבת יש חבר בארגון חמאס, כנראה שהלך עליהם.

מה שעוד היה בתקשורת לפני ימים אחדים זה הספיץ' של האלוף פולי מרדכי שסיפר לתושבי הרצועה שהגניוס היהודי/הישראלי סופו לנצח.

תביט בפני הילדים האלוף פולי מרדכי, גניוס יהודי/ישראלי עאלק.

שני אמבולנסים עמדו וחיכו מעוכביםinfo-icon משני צדי המחסום. העיכוב נבע מכשל זניח במערכת הבירוקרטית של הכיבוש.

נוהל גב-אל-גב
צילום: 
תמר פליישמן

רק שמה שזניח בעיני מתפעלי המחסום לא היה זניח בעיני החולה שנשלח לביה"ח מוקאסד שבמזרח ירושלים לניתוח במערכת דרכי השתן וגם לא בעיני אנשי הצוותים הרפואיים.

נכון שהאישורים היו תקינים ולא נפל פגם בתאומים, אחרת האמבולנס בכלל לא היו יוצאים לדרך, מה שהשתבש זו התקשורת בין השם, יושבי המשרדים בבית-אל, לכאן, החיילים שבמחסום. אז טוני שבאמבולנס שלו שכב החולה שעשה טלפונים, קישר בין השם לכאן ופתח את הפלונטר. אז, כשיושרו ההדורים אפשר היה להשלים את נוהל הגב-אל-גב.

הלאה משם, יום קודם, פשט כוח של פקחי עיריית ירושלים מאובטחים בשוטרים על הרוכלים שבין מחנה הפליטים למחסום וקנסו כל אחד מהם ב- 500 ₪.

למה? – כי המקום מוגדר כשטח שיפוט עיריית ירושלים ולהם, לרוכלים, שבכלל לא גרים בירושלים, אין רישיון רוכלות. זה למה.

בשביל זה כבשביל זה לא צריך להיות גאון, צריך זדון.