קלנדיה
שימוש בגז מדמיע בפקק התנועה
כשהגענו ב 05:30, כל חמשת תחנות הבדיקה היו פתוחות. התורים שהגיעו עד למגרש החניה, התקדמו מאוד לאט.
ב 6:00 התקשרנו למת"ק והמלצנו שנציג שלהם יגיע לפתוח את השער ההומניטרי היות ואנשים עמדו בתור כבר זמן מה. קצין וחייל הגיעו לאחר כ10 דקות, בדקו את האישורים, פתחו את השער ועשו זאת שוב כל פעם שקבוצת אנשים התקבצה מול השער.
בינתיים, בין 6:00 ל6:07, שמענו קולות עזים מחוץ לשטח הבידוק של הולכי רגל. גילינו במהירות, בעזרת האנשים שנכנסו למחסום, את מקור הצעקות - שימוש בגז מדמיע כדי להתיר פקק תנועה (!) והולכי הרגל בדרכם למחסום נפלו קרבן לשאיפת האדים. בדרכנו החוצה כדי להיות עדות לפעילות זו ( שהגיעה לסיומה), פגשנו בחור צעיר מקסים שמועסק ע"י משרד התחבורה שתפקידו לנטר את התנועה דרך מחסום הולכי הרגל ולדווח כמה זמן לוקח לחצות אותו. הוא הסביר שהגז המדמיע נורה ע"י החיילים כדי להרתיע את הנהגים בדרכם למחסום כלי הרכב מלחסום את התנועה מהכיוון השני (ראה דו"ח מה8/1/2016). ספרנו לו שמחסום ווטש אוספת שנים נתונים על כמה זמן לוקח לחצות את המחסום ואנו שמחות שממשלת ישראל הצטרפה למאמצים שלנו.
לדוגמה, ב6:50 פעילת הEAPPI שהצטרפה אלינו הבוקר סיפרה לנו (לאחר ששוחחה עם העמית שלה מהצד השני שהתמקם ביציאה) שלוקח לאנשים כ-45 דקות לחצות את המחסום. באותו זמן (6:50), התחלנו לעקוב אחרי בחור צעיר בסוף אחד התורים. תצפתנו שלקח לו 30 דקות להכנס לתחנת הבידוק. בסוף, ב7:20, הצטרפנו לאחד התורים ( שכבר הוכלו בתוך הסככה) ולקח לנו כ25 דקות לצאת מהמחסום.