א-לובאן א-שרקייה וא-סאווייה

א-לובאן א-שרקייה

כפי שעשינו בפעם האחרונה שביקרנו, גם הפעם הלכנו ישר למיני-מרקט של א'. בנה הצעיר היה ליד השולחן; הוא התקשר אליה מיד והיא באה לפגוש אותנו. המשפחה מתגוררת בדירה העליונה מעל המכולת. לא' יש 3 ילדים; בנה הבכור הוא כבן 11, ובנוסף שתי בנות, הצעירה ביותר  בת שנתיים וחצי, בזרועותיה. לא’ יש תואר שני בדמוקרטיה וזכויות אדם מאוניברסיטת ביר זית. היא היתה מרצה באוניברסיטת ביר זית עד שילדה את בנה הראשון. מאז היא מנהלת את המיני-מרקט. היא אומרת שהיא תשוב ללמד באוניברסיטה כאשר ילדיה יהיו מבוגרים מספיק כדי שתוכל להיעדר מספר שעות מהבית. המשפחה שלה רב לשונית - סבתא שלה היא חצי גרמניה וחצי ברזילאית, ואמא שלה אמריקאית. היא עצמה נולדה בירושלים, ומדברת אנגלית יפה וזה תענוג לדבר איתה.

צה"ל: במשך 3 הימים האחרונים חיילים נכנסו לכפר בין 10:00 ל-12:00. הם עמדו מוכנים, נשקם בידם, מחכים לבנים שיצאו מבית הספר היסודי, הקרוב למכולת. "אין זה זמן חופשה?" שאלנו. חלק מהבנים, 15-10 מהם, מקבלים שיעורים נוספים כדי להכין אותם לשנת הלימודים החדשה שתחילתה ב-2 בספטמבר. החיילים שם הם גם פרובוקציה וגם לשם מניעה. הם מחכים לראות מה יעשו הנערים - אולי יזרקו עליהם אבנים או איזה מעשה אחר עליו ייענשו. "איך יודעים החיילים שיש עכשיו ילדים בבית הספר, בזמן החופשה?" התשובה: "משת"פים!" הפלסטינים יודעים שהצבא כפה על אנשים לשתף פעולה איתם. למרבה המזל לא קרה דבר במהלך שלושת הימים האחרונים. אבל בפעמים אחרות, במהלך שנת הלימודים, כשהצבא נכנס לכפר, נזרקו אבנים והחיילים ירו בגז מדמיע לעבר הילדים.

בחודש אפריל ירו החיילים גז מדמיע, ושברו את החלונות בביתה של א'. היא נאלצה לסגור את המיני-מרקט במשך יומיים כדי לאוורר אותו, אם כי איש במיני-מרקט לא עשה דבר כדי לעורר את הירי. מאז היא כבר לא גרה בבית. מחשש לביטחון ילדיה, היא גרה עם משפחה שכנה, ובסופי שבוע הולכת לבית הוריה בכפר אחר, שקט יותר. לפעמים הבנים שורפים צמיגים; זה באמת מכעיס את החיילים. כאשר פעילות כזו מתחילה ליד החיילים, א' סוגרת את המיני-מרקט וממהרת עם ילדיה כדי להתרחק משם ככל האפשר.

בא-לובאן א-שרקייה ישנם שני בתי-ספר תיכוניים, האחד לבנים והשני לבנות, לאורך כביש 60, עבור הנערים של שני הכפרים, אל-לובאן-אש-שרקייה ואש-סאווייה.

הצבא גם נכנס לכפר בשעות הלילה. יש תקופות שבהן הם באים כל לילה. לפני חודשיים הם הגיעו לכפר ב -4 בבוקר. כמו שא' אומרת, אתה רק צריך לנסות להישאר רגוע; לא לסגור את החלון, אחרת החיילים יחשבו שאתה מנסה להסתיר משהו ולבוא לדלת שלך. לפעמים הם ייקחו כמה גברים מבתיהם ואחר כך יניחו להם ללכת. לילה אחד הם לקחו שישה גברים באמצע הלילה ואז הורידו אותם בשש מקומות שונים. למשל, אחד מהם הושלך בטורמוס איה ועוד אחד בביר זית. כמובן שהגברים היו ללא הטלפונים שלהם, ולכן הם היו צריכים למצוא עזרה בכל מקום שהם יכלו. א' אומרת שהצבא אמר להם: "אם אתם, הפלסטינים, תמשיכו לעשות את מה שאתם עושים, אז אנחנו, צה"ל, נמשיך לעשות מה שאנחנו עושים".

מים וחשמל: לכל הבתים יש מיכלי מים על הגג; הם לא יכלו להסתדר בלעדיהם. בדרך כלל הם מקבלים מים זורמים 3 ימים בשבוע, בימי ראשון, שני ושישי. בשבוע שעבר במשך כל השבוע לא היה להם מים זורמים בכלל. הקיץ הזה היה קשה מאוד, קשה יותר משנים קודמות. ברוב הבתים יש שירותים נשטפים (עם ניאגרה); רק בבתים הישנים יש בית-שימוש מחוץ לבית. יש אנשים שקונים מים מהמכליות, אבל זוהי הוצאה שרק מעטים יכולים להרשות לעצמם. כמו כן, המסגד מקבל מים בדיוק כמו הבתים, אבל לא משתמש בכל הכמות, ולכן המים ניתנים למשפחות נזקקות. "מים הם עבור המתנחלים", אומרת א'. מחקר קצר מספיק כדי לאמת עובדה זו.

בשנת 2012 דיווח האו"ם כי מתנחלים השתלטו על אחד מעיינות המים שלהם, המשמשים להשקיה ולמטרות ביתיות; ותושבי הכפר מורשים להשתמש במעיין אחר רק באחד הימים במהלך זמן הקציר (מקור: ויקיפדיה).

לא נראה שיש בעיה באספקת החשמל שהם מקבלים משכם.

השירותים הרפואיים מאוד לא מספקים. יומיים בשבוע יש רופא ואחות המגיעים ללובאן, בין השעות 11:30 ל-13:00. הרופא והאחות נמצאים בא-סאווייה בין השעות 8:00 ל-11:30. בימים ובזמנים אחרים חולים בשני הכפרים נאלצים לנסוע לסלפית או לשכם, שם יש בתי חולים, עבור שירותים רפואיים.

המתנחלים: א' אומרת כי בעבר היו בעיות עם מתנחלים  מעלי ומרחלים. לאחרונה היתה תקופה של שקט.

נשים: כאשר ישבנו ודיברנו עם א'. נשים אחרות נכנסו למיני-מרקט. אישה אחת ישבה והקשיבה לנו, אם כי אני לא בטוחה שהיא הבינה אנגלית. א' סיפרה לנו שהאישה, הנשואה לגבר מא-לובאן, היא במקור מעזה, שם עדיין יש לה משפחה שאותה היא לא יכולה לבקר. בנוסף, אמה חולה בסרטן והותר לה ללכת לבית חולים ברמאללה, אבל לאישה הזאת, לבתה, אסור לבקר אותה. האם העוול לא ייגמר לעולם?

נגענו בנושא מאוד עדין שעליו היתה א' פתוחה מאוד. יש לה רק 3 ילדים, והיא מרוצה מזה. היא סיפרה לנו על בת דודה שיש לה 14 ילדים. זו לא אשמת הדת, אמרה. מוחמד היה בעד אמצעי מניעה. כן, זה מה שהיא אמרה. אבל בעלים רבים רוצים הרבה ילדים כדי שהבנים יעזרו להם בעבודה. זה נושא שאפשר לבדוק אותו.

פתרון הסכסוך: שאלנו את א' מה היא רואה כפתרון לסכסוך הישראלי-פלסטיני. אין פתרון, היא אומרת. המצב רק יחמיר. חייבת להיות מדינה פלסטינית אחת בכל הארץ עם כל האנשים החיים בשלום זה עם זה. המתנחלים לא יעזבו, והפלסטינים לא יעזבו. היא הולכת אל משפחתה לעתים קרובות למדי. הם גרים ליד ההתנחלות עפרה. הארץ יפה, אומרת א', והמתנחלים לא ירצו לעזוב. המתנחלים בעופרה אינם מטרידים את הפלסטינים בכפרים הסמוכים, אך אלה גם אינם מדברים זה עם זה. פתרון שתי-מדינות לא יהי קל; תראו מה קורה בעזה. "אנחנו צריכים להיות אסירי תודה על מה שיש לנו". לא נכנסנו לדיון ארוך עם א'. נפרדנו ממנה באהבה ובשלום.

אש-סאווייה

שוחחנו עם א', המזכיר במועצה. הוא זכר אותנו מביקורים קודמים. מאחר שבילינו זמן רב בלובאן, היה לנו רק זמן קצר להיות בא-סאווייה.

חשמל: הוא סיפר לנו כי בעוד חודש א-לובן א-שרקייה וא-סאווייה יחוברו לרשת חשמל חדשה. הרשת החדשה תגדיל את אספקת החשמל לשני הכפרים.

מים: המים שלהם מגיעים מחברת מקורות, ונראה שיש להם מספיק, כי בניגוד לאל-לובאן, המארח שלנו אמר, בכפר יש מאגר מים. הם נמצאים על אותו קו המים כמו ההתנחלויות עלי ורחלים.

מתנחלים: לפני כשלושה חודשים,  בלילה אחד הגיעו מתנחלים לכפר וחתכו את הצמיגים של 32 מכוניות בכפר. נציגי הצבא באו והביטו בסרטונים של מצלמות האבטחה שהכין הכפר. ואז הצבא עזב. מעולם לא הגיעה תגובה לכפר בעקבות התלונה. הכפריים נאלצו לשלם על הצמיגים שלהם.

צה"ל: חיילים מיחידת משמר הגבול מגיעים לכניסה לכפר כמעט בכל יום. הם הקימו מחסום זמני ועצרו מכוניות נכנסות ויוצאות מהכפר. הם בודקים תעודות זהות של אנשים. פעם אחת אפילו ציוו על הצעירים להתפשט לפניהם. זה כביכול למטרות ביטחון. אבל בטחון של מי?