אַ-תֻּוַאנִי (אַ-טֻּוַאנִי), דרום הר חברון, מעבר דורא-אל פוואר, סוסיא

מחסום מיתר מלא מכוניות, "פרצת השב"חים" פעילה, וללא השגחת הצבא או המשטרה הם עוברים ומחכים בצל למכוניות המעסיקים.

כביש 317

בעשהאל מתרחשת הרחבה ממש מול העיניים - על עמודי מסד ירוקים הושמו קרוואנים ובנאים עוסקים בתיקונם והתקנתם. 

בצומת סוסיא עדר כבשים אחידות צבע רצות אחרי רועה באפוד צהוב עם מקל בידו, נראה כי בדרכם לרמוס עוד חלקה פלסטינית.

בסוסיא ביקרנו את עזאם. עציצי הצמיגים שלו מלבלבים ומהווים ניגוד חריף לשממה ולחוסר התקווה מסביב. רק התיישבנו והונחה לפנינו ארוחת בקר עם שמן הזית המובחר שלו. עזאם מספר על מצב הקורונה: מסתבר כי כעת הצטמצם מאוד מספר החולים וביטא סגרו את מחלקת הקורונה בבית החולים. כל אחד יכול לקבל חיסון (חיזוק לכך שמענו מאבו סאפי שיצא לחסן את בתו בדיוק היום). לעומת זאת הזמן בין החיסון הראשון לשני לא תמיד ברור, לפי עזאם שלושה חודשים.

נסענו לאום פוקרה להביא בגדים שאספה אריאלה בקיבוצים.

עולים בכביש ממעין אביגיל, ובראש הגבעה, בחיבור לאום פוקרה הכביש סגור בקוביות בטון שהביאו המתנחלים בזמן המלחמה. בני הכפר כבשו מעקף שאפשר לנו לרדת אל הדרך המוליכה לכפר, אך שמענו כי כבר היתה שם התהפכות של טנדר עם עגלה. הדרך אל הכפר משובשת מאוד ובחלק שנשאר בה אספלט רואים את הפגיעה הטרייה שהשאיר D9 של הצבא שהחמיר עוד יותר את המצור על הכפר.

פאדל סיפר על בעיות התעבורה שלהם. כעת כל יציאה מהכפר היא בדרך קשה וארוכה עד א-תוואני. מים הם מקבלים בצינור מא-תוואני שנחתך כבר כמה פעמים. המים מגיעים אחת לשלושה ימים למשך שעה אחת, והם ממלאים את המכלים הלבנים שנטועים כמו עצים סביב הבתים.

חזרנו באותה דרך משובשת וסגורה לכביש הראשי.

מעון - מתרחבת לכל הכיוונים. בצד המזרחי רואים קרוואנים חדשים שהושמו על הרכס.

בצדו המערבי של כביש 317 המתנחלים עסוקים בבניית גדר גבוהה התוחמת את הגבעה עליה עובדים דחפורים בשיטוח הקרקע כנראה הכנה לבניית רפתות נוספות.

כביש 60

מול הכפר קילקיס עבודות בכביש - בניית כביש רוחב המאפשר חיבור של הכפר בכביש רחב לכיוון חברון. הכביש כמעט מוכן אך סגור עדיין ובינתיים התנועה עליו לכיוון הכפר היא ברגל. על הגבעה בצד הכפר שורת חיילים שלופי רובים שמאבטחים משהו.

צומת דורא-אל פוואר: דוכני הירקות נעלמו, נותרו שרידי דוכן שהופל, ועוד גזיבו מודרני שמתעקש למכור פירות.

לאורך הדרך סימנים לסוף השנה החקלאית - אחרי הקציר ולפני איסוף התבן. השגרה היחידה שלא נפגעה מהכיבוש.