בקעת הירדן: בשטחי המרעה אין כניסה לרועים פלסטינים, רק למתנחלים

שתפו:
Facebook Twitter Whatsapp Email
מקום או מחסום: 
צופות ומדווחות: 
שרה כרמלי, מיקי פישר (דיווח)
15/03/2019
|
בוקר

8:30

יצאתי עם שרה כרמלי (חברה מליווי רועים) לליווי ח' וס', הפעם בכיוון אחר - עמוק בתוך הואדיות. על השביל עצר אותנו ג'יפ צבאי והחיילים לא אפשרו לנו להצטרף לרועים. הם עיכבו אותנו למעלה משעתיים וחצי בטענה שאנחנו בלב שטח אש, אף שהמתנחלים מסתובבים בו חופשי ואף שבשישי שבת השטחים אינם שטחי אש .

שבעה חיילים בשני כלי רכב שמרו עלינו ועל ארבעה פלסטינים מהעיירה טאמון הסמוכה. האחרונים באו לבלות בחיק הטבע וליהנות מחופשת יום השישי. לא התעקשנו לזוז כדי לא להזיק לרועים הפלסטינים, שהמשיכו עם העדרים ללא הפרעה. הרועים שהתכוונו ללוות המשיכו בדרכם בלעדינו. בשלב מסוים אמרו שאנו יכולות ללכת אך לא רצינו להשאיר את המעוכבים הפלסטינים לבד. כולנו התבקשנו למסור את תעודות הזהות שלנו, שצולמו, ובשעה 12 הובאו לנו דפים ללא לוגו ובהם השמות שלנו ושל הפלסטינים כשכל אחד ואחת מאיתנו נדרשים לחתום שאנו יודעים שאנו בלב שטח אש ושאם הדבר יחזור שנית נידרש לעמוד לדין . כמו כן החיילים הראו לנו (וסירבו לאשר לנו לצלם) מפות צבאיות בהן מסומן השטח שעמדנו עליו כשטח אש, אף שעמדנו על כך שאין זה כך בשישי שבת

הפלסטינים חתמו בלית ברירה  כי אחרת היו נלקחים למעצ. הם קיבלו הבטחה שיוכלו להמשיך לבקר את קרובי משפחתם החיים במאהלים הסמוכים, אנחנו  הישראליות סירבנו לחתום והחיילים לא התעקשו. ככל הנראה זו היתה החתמה יזומה של החיילים ללא תץוקף ממשי.   

הרועים התקשרו ודיווחו שהמתנחלים מסתובבים בשטח עם טרקוטורו.  צעדנו לעבר הגבעה כדי לחבור אליהם. הפעם המתנחלים לא נכנסו לתוך העדר ולא שלחו כלבים.

14:00 העדרים חזרו למאהל, נפרדנו מהרועה וחזרנו בייאוש גדול. אדוני הארץ לכל סוגיהם כובשים דונם אחרי דונם, ועז אחרי עז, ואין עוֹצר בעדם. והפלסטינים אפילו ליהנות בחיק הטבע אינם יכולים.