קלנדיה

בוקר עמוס בקלנדיה

הגענו לקלנדיה לקראת 5:20. גם הפעם לא ראינו את קבוצת המתפללים שיש בד"כ על המדרכה ליד החניה וגם בכניסה למחסום לא פגשנו מתפללים כבדרך כלל, כאשר עברנו רגלית לצד הפלסטיני. בפנים קיבלו את פנינו תורים ארוכים שכבר גלשו עמוק לתוך החניה.

5 עמדות הבידוק היו פתוחות כולן, ולא ברור למה נוצרו תורים ארוכים כ"כ בשעה כה מוקדמת. מזל שהיום לא כ"כ קר. מוכר הבייגלה היה שקוע בתפילה, הקיוסק כבר פתוח.
נוכחותו של אורחנו, צלם מפריס, איפשרה לנו מבט מחודש על המראות שעינינו כבר כהו מלראות. הוא מצלם תמונות רבות לקראת תערוכה שמתוכננת בפריס בהמשך השנה, לציון 50 שנות כיבוש. יצאנו החוצה כדי לראות עד היכן משתרך התור, וכולם התלוננו בפנינו על המצב. התורים התקדמו לאט לאט, וחששנו שבשלב מסויים תהיה קריסה של התורים. פגשנו גם בידידנו ח', העובד בשוק מחנה יהודה, וכעת קורא אלינו ומנפנף לשלום מאחד התורים.
בסביבות השעה 6 הגיעו 2 מאבטחים ואיש משמר הגבול. בדרך כלל מגיעים שוטרים, היום לא היו שוטרים, וכנראה שהמג"בניק הוא נציג המשטרה היום. שמחנו לגלות שהמאבטחים נערכים לפתיחת השער ההומניטרי ולא ממתינים לבוא נציג המת"ק. ואכן קצת אחרי 6 החלו לפתוח את השער ולהכניס את הזכאים.
יצאנו שוב החוצה, השחר כבר האיר. קנינו כוס תה בקיוסק והלכנו עם האורח כדי לצפות מהחניה במחסום הרכב, ואח"כ אל הכיכר. לפני הכיכר בלגן גדול. מכוניות שפניהן אל המחסום חוסמות את כל הנתיבים, כך שהמגיעים מירושלים לא יכולים לנסוע לכיוון א-רם ורמאללה, כי הכביש חסום. למרבה המזל הנהגים גילו אורך רוח ולא מילאו את החלל בצפירות, כפי שקורה לעתים. הראנו לאורח את השלט הירוק, שכה קל להחמיץ אותו, המורה שאין להתקרב רגלית אל מחסום כלי הרכב. סיפרנו לו על "איזור ההריגה" שבו כל המתקרב רגלית נורה ובד"כ נהרג. נהג צעיר באחת המכוניות פתח את החלון, האזין להסברים והנהן בראשו.
חזרנו פנימה אל מחסום הולכי הרגל. מצב התורים לא השתפר והם מגיעים עמוק לתוך החניה. נציגת המת"ק הגיעה וכעת היא פותחת את השער ההומניטרי בעזרת אחד המאבטחים. בינתיים בחור צעיר גבוה לוקח על עצמו לשמור על הסדר בתור הרגיל, בייחוד במכלאה השמאלית, שפתוחה בקצה השמאלי שלה ולכן מועדת לפורענות. הבחור עומד שם ומונע מאנשים שנדחו מהתור ההומניטרי ומאחרים לעקוף את התור מהצד. אך בשלב מסויים הוא צריך כבר ללכת לעבודה והוא נכנס בעצמו למכלאה ומתקדם עם פתיחת הקרוסלות. ואכן מייד אח"כ התור קורס ומתחילות דחיפות וצעקות.

למרבה המזל הפעם זה רק בתור שבכניסה למכלאה השמאלית, ובשני התורים האחרים הסדר נשמר. בחור בשם נעים שרואה שהאורח שלנו מצלם, פונה אלינו ומראה לנו סרטון שצילם באחד הימים שבהם קרסו התורים (רצ"ב). כולם מתלוננים על המצב. הם שמעו שהולכים להרחיב את המחסום, אך ברור שייקח עוד זמן רב עד שיחושו הקלה. על סיום הכיבוש אין איש מדבר...
לקח הרבה זמן עד שהלחץ יורד. לשמחתנו המאבטחים ממשיכים לפתוח את השער ההומניטרי גם אחרי שהנגדת מהמת"ק עזבה. בשלב מסויים החייל מציץ מהאקווריום ונרתע למראה המצלמה של אורחנו. הוא אומר משהו למאבטחים והם דורשים משלמה שלא יצלם את פניהם ואת האזור בו הם נמצאים (למרות שכבר למעלה משעה הם רואים אותו מצלם ולא אמרו דבר). כדי להימנע מעימותים מיותרים הוא מבטיח לנהוג כבקשתם.
רק לקראת 8 התקצרו התורים וב-7:50 לערך הצטרפנו לתור. לקח לנו כ-35 דקות לעבור. בינתיים השעה 8 חלפה וגם המבוגרים שעוברים ללא אישור כבר הצטרפו לתורים. כשהמתנו לפני אחת מעמדות הבידוק ראינו שהמאבטחים כבר עזבו.