מחסום קלנדיה: אפילו המאבטחים היו במצב רוח טוב היום
בוקר קל, זורם, ומחמיא...
הגענו לחניון הדרומי קצת לפני שש בבוקר ולקח לנו בערך עוד רבע שעה להגיע לכניסה למחסום בגלל הוויה דולורוזה של הגשר החדש. שוב מצאנו שהכניסה הצפונית למתחם המחסום הרגלי (מהצד של כפר עקב) סגור. כל אלה שבאים מכיוון כפר עקב חייבים להיכנס דרך הכניסה המזרחית, (מכיוון א-רם), דבר שמוסיף הליכה נוספת של כעשר דקות (תלוי בגיל ומצב הבריאותי של הולך הרגל). לא קבלנו הסבר מהצבא או מפי פלסטינים לשינוי הדי מרגיז הזה. היינו שמחות לקבל אותו כדי לגרש כל חשד ציני שעלול לעלות.
זרם האנשים לתוך בניין המחסום היה מתמיד וקל במשך כל המשמרת, ממש כמו בימים הראשונים אחרי פתיחת הבניין החדש. רק בן-אדם אחד ניגש אלינו וזה היה סתם לשוחח על הא ועל דא ולא כדי לבקש עזרה עם איזושהי בעיה. אמנם הוא העיר על כך שהשיפור המבורך במחסום הרגלי לא עוזר בכלל לכל אלה שתקועים בוקר, בוקר בפקק הידוע לשמצה של מחסום הרכבים. לצערנו לא היה בפינו בשורה שגם הבעיה הזאת תיפתר בקרוב או בכלל. לפני שנפרד מאיתנו, האיש הגיש לנו ממתק והזמין אותנו לבקר בביתו בא-רם כמחווה על נוכחותנו במחסום. כעבור כמה דקות, עלינו את המדרגות ל"מרפסת" של הכניסה, ושם אחד הצעירים שעבר אותנו קרא לקראתנו באנגלית, "Good "morning, angels!. קל מאוד לקבל מחמאות בקלנדיה!
בשעה 7:05, כאשר מספר המגיעים ירד לטפטוף, עברנו גם אנו במעבר מהיר וקל. אבל לפני שיצאנו מאולם הבידוק, עצרנו לספור את מספר המכונות שבודקות את ההיתרים רק כדי שנדע את המספר המדויק (27, ממש כפי שהיה מסומן במכונה האחרונה, בלי לספור). אולם בינתיים, משכנו את תשומת לבו של המאבטח באולם, אשר קרא לנו וניגש אלינו כדי שנזדהה. כאשר הרמנו את התגים שלנו מולו עיניו, והוא קרא את מילים "לא למחסומים," חייך ושאל: "אז איפה נעבוד?" חייכנו בחזרה והמשכנו בדרכינו. אפילו המאבטחים היו במצב רוח טוב היום.