חומסה: נאחזים בציפורניים כדי לשרוד

צופות: 
 צביה שפירא ודפנה בנאי (מדווחת ומצלמת)
15/02/2021
|
בוקר
מתקן שירתוי שדה הפוך על האדמה
שתי נשים מבשלות בחוץ
ילד בדואי קטן, מחמוד, מתחיל ללכת
קרוון ואוהל גדול בשטח

התחלנו את היום אצל אבו סאקר בחדידיה להתעדכן במה שקורה שם. מלבד הסקירה הפוליטית שנתן הוא שאל לשלומה של יפעת דורון ומאוד ביקש שאזמין אותה אליו לכשתשתחרר מהכלא (בעוון סטירה לתובע הצבאי בעופר).

חומסה  12.00 על השביל הראשי עומד ג'יפ צבאי, חיילים עוצרים כל מכונית המנסה להגיע לחומסה. חייל וחיילת הוציאו את כל תכולת המכונית שלי וחיפשו חומרי בנייה, יריעות ניילוןinfo-icon וכו. גם את הצעצועים שתרמה מישהי לילדים הם רצו להחרים אבל בסופו של דבר נעתרו לי.

פטמה אוואודה, האם המבוגרת, עומדת לבדה. רק אוהל סיירים מבד ניצב שם, את הכל החרימו. האוהל היחיד הזה מחדיר מיםinfo-icon ולא יגן עליהם מהסופה המתקרבת. עוד פינה מכוסה בניילונים משמשת לה מטבח. "הממלכה שלך," אני אומרת ובפעם הראשונה בכל התקופה הנוראה הזו היא צוחקת. 2 קולטים בגודל של בלטה משמשים לתאורה בלילה. נותנים אור שעתיים. הילדים שלה נמצאים בפורוש בית דג'ן כי הם לומדים שם. לפני יומיים היו בבית שני הבנים , בני 14 ו-15. הבת בת ה-10 לא חזרה הביתה לחומסה מאז ההריסה של נובמבר. פטמה אומרת שיש לה סיוטים קשים והיא פוחדת לחזור לחומסה. גם לא לבקר.

שאלתי אותה על הג'יפ הצבאי הנ"ל והיא אמרה שבימים האחרונים הוא כל הזמן שם והחיילים בודקים. בלילה הם הולכים אבל חוזרים בבוקר, נכנסים לכל מאהל ומחפשים אולי מישהו הבריח להם איזה ניילון.

גם אצל נידאם יש רק אוהל סיירים מבד שאינו עמיד למים, ועוד אוהל קטן שפעילי הבקעה הביאו אחרי ההריסה הקודמת. לפחות הוא אטום למים. הצלב האדום ערך סיור במקום כשהיינו.

אצל ח'רבי שני אוהלי סיירים מחדירי מים ומכלאה לצאן ללא גג, זה צריף להספיק ל-15 נפשות (שלו ושל אחיו). הילדים התלהבו מאוד מהצעצועים שהבאנו, ורק חרב ששלחה חברתנו סרבו לקחת.

כולם מדברים על הסופה הקרבה ומה יהיה, איך יתגוננו מפניה. מרגישים היטב את הלחץ. ובאמת מה יהיה?

(למחרת, ערב הסופה,  הביאו להם פעילים פלסטינים 5 אוהלים במשאית. הצבא החרים את המשאית עם האוהלים עוד בטרם פרקו אותם.

חברינו הפעילים בבקעה הביאו להם אחרי שהצבא עזב יריעות ניילון  כדי שיעטפו את האוהלים. אבל קשה להאמין שבסופה בסדר גודל כזה אפשר להלחם עם יריעת ניילון. דיברתי עם מוחמד אוואודה ביום רביעי בעיצומה של הסופה והוא נשמע מיואש. אמר שקר מאוד והם נרטבים בתוך האוהל. סיים ב"בעין אללה". טוב שיש אמונה, לפחות. )

נסענו לראות ולצלם את המאחז הבלתי חוקי של משה ליד התנחלות חמרה. משה מרבה לתקוף ולגרש באלימות את מ', רועה צעיר שמשפחתו מתגוררת שם מזה דורות ואנחנו מלווים אותו במרעה. המאחז קם לפני כשלושה חודשים וכבר יש אליו דרך סלולה וצינור מים והוא כבר שולח שלוחות - אוהל גדול ליד בריכות המים וסככה נוספת בשטח.

רק הגענו למקום, להזכירכם – הוא איננו חוקי אפילו לפי חוקי האפרטהייד של ישראל, הוא הגיע במרוצה וניסה לחטוף בכוח את הטלפון שלי, תוך כדי שהוא דוחף אותי וצורח שנסתלק משם. מכיוון שאני יודעת שהאיש אלים, צביה ואני התחפפנו מהמקום המבודד הזה מייד. משה כופף את המראה של מכונית והיכה בכוח על מכסה המנוע.  הוא דהר אחרינו על סוס, הגברנו מהירות ועפנו משם.

בדרך חזרה, כמו בכל הפעמים הקודמות בשעה 17.30, כשהאנשים חוזרים עייפים מיום עבודה, המחסום פועל. החיילים עוצרים את המכוניות הבאות מכיוון הביקעה, בודקים במשך זמן רב את תעודותיהם, פותחים בגאז' , ואפילו את מכסה המנוע. כאשר מתהווה תור ארוך של ממתינים הם מזרימים את המכוניות ללא בדיקה ושוב עוצרים מכוניות לבדיקה מדוקדקת. הכל שרירותי.