דרום הר חברון, סוסיא, סנסנה (מעבר מיתר)

שמענו מעזאם שניסו לשרוף לו את הטאבון שבחצרו והחלטנו לראות מקרוב מה קרה.

במחסום מיתר החניה בצד הפלסטיני מלאה.

בדרך לסוסיא בכביש 317 עוברים את עשהאל שהולכת ומתפתחת.

בדרך, פילבוקס שצופה ו״שומר על הרועים״.
בכניסה לסוסיא השלט שמורה על הכניסה. נמחק ממנו השם של סוסיא בערבית. סוסיה
הערבית לא קיימת.
הגענו אל אהלו המטופח של עזאם שסיפר לנו כי במוצאי שבת בסביבות שש וחצי בערב, לאחר שסיימו לטפל בכל החיות הסמוכות על שולחנם, אנשים שעברו במקרה ליד האהל הבחינו באש העולה מן הטאבון. האש בערה מעל הטבון ולא מתוכו, כך שברור לעזאם שזו היתה הצתה מכוונת. אני רק חושבת מה יכול היה לקרות לו לא כובתה האש בזמן. עזאם סיפר על התנכלויות נוספות לאנשי הכפר. נצר, גם חבר מהכפר, וכמה אנשים נוספים הלכו לחרוש את אדמותיהם ליד עותניאל והמתנחלים שיסו בהם את כלביהם ונצר היה זקוק לטיפול רפואי.

לשאלתי איך הם עוברים את החורף באוהל, ענה כי מה שהכי מפריע לעאזם הוא הרעש. רעש הרוח, הגשם והברד על יריעות האוהל שלא נותן לו לישון.

עזאם סיפר לנו על כלתו שסיימה בהצטיינות לימודי כלכלה ומתמטיקה באוניברסיטה אבל מחוסרת עבודה!!!.

בסוף השיחה והאירוח הנפלא של אישתו של עזאם, בעברית הנפלאה שלו אמר עזאם:

״אני ואתה נשנה את העולם״ . צריך לעשות משהו ביחד. חומר למחשבה.