רנתיס, עאבוד

נפגשנו במועצות של הכפרים  רנתיס  ועאבוד  על כביש 465 באזור בית אריה.

רנתיס

נפגשנו עם ח', ראש המועצה, שאת עבודתו במועצה עושה בהתנדבות ואת פרנסתו מוצא כמורה.

ברנתיס 3197 תושבים,  להם שטח של 9,000 דונם בלבד. היו להם 36,000 דונם שהגיעו עד ראש העין אבל ב-4 מועדים נגזלו מהם אדמות:  ב-1948 – הכפר איבד 60% מאדמותיו החקלאיות, ב-1967 ,ב-1977 ולאחרונה ב-2006.  קרקעות הופקעו לסלילת כבישים ולבניית גדר הפרדה.

בסמוך לכפר נמצא מחסום רנתיס, על כביש 465 - חוצה בנימין.  לידו יש מקום בו שואבים נפט. האדמה היא כמובן של תושבי רנתיס אבל החברה השואבת היא ישראלית.

חלק מאדמות הכפר בשטח B ורובן בשטח C. לפני כשנה  סללו כביש כדי להגיע לאדמות שלהם, על שטח C. הצבא הכובש הגיע והרס. הם יכולים להגיע לאדמות שלהם רק ברגל והקושי עצום. עם עגלות או רכבים הצבא לא מאפשר להם לעבור. לפני 10 חודשים הם ניסו לסלול דרך. הגיע הצבא והחרים את הבאגר.

לאחד התושבים בית בשטח B – הוא בנה גדר סביב הבית אך הוא קבל צו הריסה. תושב אחר בנה את ביתו בשטח C, והגיע למת"ק הישראלי בבית אל לשלם אגרה. בינתיים החל לבנות אך מיד קבל צו הריסה למרות שאת מחיר האגרה קבלו ממנו. גם רפת שנמצאת כבר 15 שנים בשטח C בעליה קבל צו הריסה. ב-6.1.19 היה אמור להתקיים דיון בבית המשפט בעניין הגדר והרפת אך הוא נדחה.

כל לילה מגיע הצבא לביקור. בחלוץ קבוצה של כ-50 חיילים המגיעים רגלית ואז נכנסים הרכבים. חיילים נכנסים לבתים מוציאים את בני הבית, הופכים רהיטים, מחטטים במגרות וכול זה בתירוץ של חיפוש מבוקש. לעתים הם מוסרים זימון לחקירה לאחד מבני הבית המפוחדים. וכמו בהרבה כפרים אחרים – לוקחים כסף מזומן שהפלסטינים מחביאים בביתם. למי אתם מודיעים? – למת"ק הפלסטיני.  האם יהיה למעשי השוד האלה פעם סוף ? האם הגנבות האלה לא מעניינות את מפקדי הצבא הכי מוסרי בעולם ?

בכפר יש לרבים רכבים ישנים ללא רישיון לנסיעות קצרות בתוך הכפר ולשטחים הקרובים. גם בזה טיפלו החיילים. נכנסו בלילה אחד והחרימו את כל הרכבים, 50 במספר.  

מים מקבלים ממקורות וחשמל מחברת החשמל הישראלית.

עאבוד

כבר בכניסה לכפר הבחנו שהוא מטופח יותר מכפרים רבים אחרים ברחבי הגדה. משני צידי הכביש הראשי מדרכות  רחבות ובחצרות הבתים עצי אשוח. כפר עאבוד סמוך לבית אריה ולעופרים. בכפר מתגוררים מוסלמים ונוצרים ( קתוליים ויוונים אורתודוקסים)  ליד הכפר נמצאים מעיינות רבים המהווים חלק ממקורות נחל הירקון.

במועצת הכפר פגשנו את  ש' המזכירה שקבלה אותנו במאור פנים. החמאנו לה על יפי הכפר ולמרות היותה מוסלמית ספרה שאת התקציב שהנוצרים מקבלים הם משקיעים בטיפוח ושיפור פני הכפר, ואילו המוסלמים מעדיפים לשמור על הכסף.

בכפר 2103 תושבים ולהם 15,000 דונם, מתוכם 8,000 דונם זיתים. כ-5,000 דונם נמצאים מאחורי הגדר ואליהם הם לא יכולים להגיע. 16,000 מאנשי הכפר חיים בחו"ל. הם עזבו ב-1967 ולא חזרו. היום הרשות לא מאשרת עזיבה. רק אחד מתוך 10 מקבל אישור לעזוב לחו"ל.

ב-2005 כשהחלה להיבנות גדר ההפרדה  על אדמות הכפר, התקיימו הפגנות מידי יום שישי שאורגנו על ידי הועדה העממית של הכפר.

בכפר 4 בתי ספר יסודיים ותיכונים אבל רבים מקבלים שיעורי העשרה אחרי שעות הלימודים בבית הספר. כמעט כולם ממשיכים בלימודים גבוהים וחלק גבוה מהם עובד ברשות הפלסטינית.

מודד מטעם הטאבו שהגיע למדוד את החלקות נלקח על ידי הצבא.במסיק האחרון מתנחלים מבית אריה ומעופרים גרשו אותם ולא אפשרו להם למסוק את הזיתים. יש כוונה לבנות גשר מעופרים לבית אריה כמובן על אדמות עאבוד ששוב נגזלו.  בשנת 2000  הצבא סגר את הכניסה לא-לובן. הרשות הפלסטינים פנתה למת"ק הישראלי ואלה אמרו להם "תפתחו". אבל אישור בכתב הם לא קבלו.

וכמו תמיד – הצבא מגיע לעתים קרובות בלילות, סוגרים את השער בכניסה. אין יוצא ואין בא.

חשמל – אין בעיה. מקבלים מהחברה הירושלמית.

מים – מקבלים ממקורות. בעיות יש לפעמים.

אנחנו נוסעים לואדי למון – Lamon. בדרך לא סלולה בירידה חדה דרך יפהפיה כשבצידה טרסות.