א-סוויה ולובן א-שרקיה. הביוב של רחלים זורם למטעי הזיתים של א-סוויה

צופות: 
נטלי כ., עליה (מדווחת), אנה ש.(מתרגמת), נעמי ב’ (אורחת), מוסטפה נהג ומתרגם.
15/01/2019
|
בוקר

עיקרי הדברים. הבעיה העיקרית של שני הכפרים, היא המפגש בין תלמידי התיכון לבנים, לבין חיילי צה’’ל שלעתים קרובות היה אלים. נראה שהפתרון שלאחרונה הושג —עובד לעת עתה, והתקוה בכפרים היא שימשיך להיות שקט. בעיה שניה מציקה לתושבי א-סוויה - זרימת ביוב מכוונת מ-רחלים הרסה 19 עצי זית על אדמות א-סוויה לפני כשנה וחצי, ומי השופכין ממשיכים לזרום.  הדבר מהווה סכנה אקולוגית ובריאותית חמורה למי התהום, לחקלאות האזורית, ואף לישראל כולה. תלונה נמסרה למנהל האזרחי, אבל עד עכשיו לא נעשה דבר.

א-סוויה. דברנו עם א., מתנדב למען זכויות אדם, שעובד במשרד הרווחה ב-רמאללה וב-חווארה. הוא גם היה חבר מועצה בעבר, ולכן הוא מכיר את הבעיות של כפרו. הוא מכיר מספר נשים ממחסום ווטש.  נעמי ונטלי הביאו בגדים ומשחקים במתנה לילדי הגן, וא. קבל אותם בשמחה. הוא הזמין אותנו לבית הוריו, אשר קבלו אותנו בסבר פנים יפות, והגישו לנו תה, קפה, וממתקים.

הסטוריה. הכפר קיים כ-450 שנה, והיום גרים בה 7 חמולות, סך הכל כ-3,500 תושבים, כולל אחדים שעברו מכפרים אחרים.

חשמל. בביקורינו הקודם (15.08.18) ספרו לנו שמתוכנן חבור חדש לרשת החשמל ל-א-סוויה, וגם ל-לובן א-שרקיה, ושזה ישפר את הספקת החשמל של כולם. שאלנו האם זה אכן התרחש, וא. ענה לנו שכן, כעת הם מחוברים לרשת החשמל של בית אל ונהנים מהשיפור.

תעסוקה. בעבר 60% מהתושבים עבדו בחקלאות, כשעצי זית הוו חלק משמעותי מהכנסתם. כיום, לאחר שגזלו את מחצית מאדמתם, רק 30% מהם חקלאים. 30% עובדים בישראל עם היתר, ו-40% ברשות הפלסטינית, בתחומים שונים. מס’ תושבים נסעו לחו’’ל למצוא עבודה.

הפקעת אדמות ע’ל ידי מתנחלים. עלי נוסדה ב- 1982 דרומה מהכפר, ורחלים ב-1992 צפונה —על אדמות של הכפר. סך הכל גזלו מאדמותיהם של א-סוויה ושל לובן א-שרקיה כ-10,000 דונמים. א’ הציע לנו כשנצא, שנסתכל על ההרים דרומה, שם ממוקמת ההתנחלות הגדולה עלי. על 7 גבעות נוספות בשני הצדדים מוקמים מאחזים לא חוקיים— הרחבות של עלי אשר גדלה כל הזמן.

מסיק. חקלאיים שאדמותיהם על מורדות ההרים קרובים למתנחלים, עובדים על פי היתרים של המנהל האזרחי. הזמן שמקציבים להם הוא 3 ימים בלבד בשנה. א’ אמר שהכפר מאוד מודה לארגונים הישראלים ששלחו מתנדבים לעזור להם עם המסיק.

חינוך. גם בחינוך יש בעיות לאחרונה. ישנם 2 בתי ספר יסודיים, בהם בנים ובנות לומדים עד גיל 10 יחדיו. ישנם גם 2 בתי ספר תיכון, אחד לבנות ואחד לבנים שהוא משותף ל-א-סוויה ולובן א-שרקיה, וממוקם על כביש 60, הכביש צפון/דרום הראשי. הרבה בנים הולכים לאורך הכביש בדרך לתיכון וחזרה הביתה. מאז שאנחנו (נשי מחסום ווט) מבקרות באזור הזה, שמענו על חיילים וג’פים שנוכחים לאורך הכביש בשעה שהבנים עוזבים את בית הספר. החיילים נמצאים שם בכדי לשמור על המתנחלים שעל ההרים בצד השני של הכביש. לעיתים קרובות הבנים הגיבו לנוכחות החיילים ע״י זריקת אבנים. החיילים החלו לרוץ אחרי הבנים ועצרו אחד או שתיים מהם בתור “זורקי אבנים”. לעתים ירו גז מדמיע. זו היתה בעיה מתמדת במשך זמן רב.

ב-אוקטובר ה-15. בית הספר נסגר על פי פקודת המנהל האזרחי. לדבריו של א’, משרד החינוך הפלסטיני הזמין עתונות ושלח מכתב תלונה ל-אונסקו. ערוץ 12 והארגון EAPPI דווחו על הסגירה הלא מוצדקת. כתוצאה, המנהל ציווה על פתיחת בית הספר תוך זמן קצר וזאת בתנאים מסוימים. אנשי DCO פלסטינאיים עומדים שם כל יום בין 8.30 ועד 14.00 למנוע סכסוכים. אסור להם ללבוש מדים ולשאת כלי נשק. גם רכבי משטרה וג’פים צבאיים באים יום יום. לפי דבריו של א’, עכשיו הכפריים חרדים שיסגרו להם את התיכון שוב.

יש לציין כי הפרעות דומות קיימות בעוד לפחות שני תכוניים לבנים. דווחנו על בורין ( 10.07.18), ועל אוריף (12.11 ו28.11.18). נכקר אותם  שוב בקרוב.

 א ' גם סיפר על אירוע ב-2010, כשמתנחלים פלשו לתוך בית ספר יסודי אחרי שעה 20.00, הרסו כלים ושרפו את הספריה. גם אז באו אנשי עתונות וארגונים ישראלים ובינלאומיים לזכויות אדם על מנת לעזור לאנשי הכפר. א’ מוסיף: ״תוך 3 ימים הכפריים תקנו את בית הספר ולאחר מכן חגגו.”

נזק אקולוגי ובריאותי. נוסף לבעית התיכוניסטים המדאיגה, ישנה גם בעיה חמורה של זרימת ביוב מהתנחלות רחלים. שתי סיבות לנזקים האקולוגיים ובריאותיים שבעתיד. תחילה לא יצרו רשת ביוב כאשר ההתנחלות נוסדה ב-1992, או לפחות מאז שהאוכלוסיה ממשיכה לגדול ולהתפשט. במקום זה, חפרו תעלת ביוב שתוביל את הביוב  לעבר ההרים. עוד יותר גרוע מתכנון לקוי זה, לפני כשנה וחצי, המתנחלים, בעזרת טרקטורים, שינו את תוואי התעלה כך שעכשיו הביוב זורם ישר לתוך מטעי עצי זית של הכפר, ועד למקום קרוב לצומת תפוח. הביוב מזהם את הקרקע ו-19 עצים כבר נהרסו. גרוע מהתכנון הלקוי התחלתי, נראה שפעולה זו מצד המתנחלים הינה מכוונת ומטרתה להרוס את עצי הזית של הפלסטינאיים ואיכות חייהם. אבל פעולה הרסנית זו תפעל כבומרנג. קרוב לוודאי שהביוב יחדור לתוך מי התהום, דבר שיהווה קטסטרופה אקולוגית ובריאותית גם יחד לישראל כולה. קשה להאמין, אבל כנראה איש לא ער ולא דואג לסכנה זו.

באמצע אוקטובר— נובמבר 2018, א’ פנה למת’’ק עידו, סגן המפקד של חווארה, ונתן לו צילום. סגן המפקד הבטיח לו לדווח למפקדים שמעליו. ה-DCO הפלסטינאי ביקש ממנו שיספק לו גם מסמכים וגם תמונות מהאוויר. הוא ציין שעבורו, תמונות כנ״ל  מהוות משימה בלתי אפשרית. א’ מאוד מוטרד, במיוחד ממה שהולך לקרות בעוד חודש, כשצריך להתחיל בהכנת הקרקע לקראת המסיק הבא. על כן הוא ביקש את עזרתינו.

הסכסוך. כשאלנו את א’, הוא הציע פתרון שהיה בו מן החדש עבורינו. “גבול פלסטין עם ירדן יהיה פתוח, ותהיה פעולה משותפת בין שתי המדינות. עזה תהווה חלק ממדינת פלסטין, עם נמל ימי, שדה תעופה, וגם כביש המתחבר  עם ירדן. במהלך שיחות בין שלושת (או ארבעת) המדינות, יוחלט על הפרטים השונים.”

לובן א-שרקיה הכפר קטן מ-א-סוויעה, מוקם באותו צד של הכביש וקרוב יותר לעלי. נגשנו למינימרקט שבו ביקרנו בעבר ודברנו עם א’, בעלת המקום. מוקפת בילדיה הקטנים, א’ קבלה אותנו  עם חיוך יפה. היא אשה משכילה, בעלת מ.א. בלימודי דמוקרטיה וזכויות אדם. לימדה באוניברסיטת ביר-זית, אך הפסיקה עם לידתם של ילדיה. עכשיו היא מנהלת את החנות ומגדלת את ילדיה.

כעת ועד ה-23.01 חופשת החורף, והילדים בבית. חלקם משחקים במחשב עם חברים בדירתה מעל.   

בית הספר התיכון המשותף עם א-סוויעה קרוב לליבה. בנה הבכור, בן 11, יעלה לשם בשנה הבאה. היא תיארה את המצב בתיכון לבנים בצורה אופטימית יותר מאשר א’ ב-א-סוויעה. מאז ההסדר מאוקטובר, החיילים כבר לא באים בשעות בית-הספר. הם מופיעים רק אחרי 14.00. ואילו 7 פלסטינים צעירים, בני 20-25 באים כל בוקר ב-8.30 ונשארים עד 14.00 להבטיח שאין בעיות עם התלמידים—בני 12—18,17 .היא חזרה ואמרה מספר פעמים בחיוך, “עכשיו אנחנו יכולים לחיות!”

היא ספרה גם על שני אירועים מצערים. ילד בן 12 נורה בשתי רגליו: באחת מעל הברך ובשניה בכף הרגל. עכשיו הוא אינו יכול ללכת. אירוע שני לא רחוק מביתה שמעל המכולת. חיילים יירו לתוך בית מעבר לרחוב, ופגעו בפניו של ילד בן 15.

שאלנו האם ישנו מגרש כדורגל שבו הילדים יכולים לשחק ולשחרר אנרגיה. א’ אמרה שישנו מגרש ישן, אבל הוא נמצא בכביש 60, מסוכן מדי ועכשיו כבר לא מתאים למשחקי ילדים. הכפר זקוק למגרש חדש במקום בטוח יותר.

לא נשארנו הרבה זמן, כי א’ עסוקה עם ילדיה והחנות. קנינו מס’ דברים בחנות ונפרדנו. תמיד נעים לבקר אותה וגם לומדים על אירועים ובעיות אזוריים.