מת"ק עציון

צופות: 
שלומית  ש.   אורה  א.
15/01/2018
|
בוקר

 9.45  גשם. מגרש החניה מלא מכוניות, אולם ההמתנה  מלא  אנשים.

אב, שהגיע עם שני בניו (10, 13)  סיפר שבשתיים בלילה באו  לביתו וציוו על הילדים לבוא לפגישה עם השב”כ בבוקר.  הילדים, קטנים ורזים, נראים צעירים מגילם, חשודים  בזריקת אבנים. האב אמר שהוא מעולם לא ישב בבית סוהר וילדיו מעולם לא זרקו אבנים.  דיברנו עם חברתנו ח' והיא אמרה שכיוון שהילדים קטינים, האב רשאי להיות איתם  בזמן חקירתם  וייעצה שלא יסכים להיפרד מהם. דיברנו עם העיתונאית עמירה הס  וזמן קצר אחר כך התקשרה אל האב עורכת דין מהרשות למען האסיר ושוחחה עימו. האב המבוהל קצת נרגע. אבל כנראה שגם לילדים וגם לו תישאר טראומה לכל החיים. שוב נוכחנו שאין צורך בהסתה  של הרשות הפלסטינית לשנאת ישראל.

ניגשו אלינו  אנשים  אחדים והתלוננו במרירות שזמן קצר אחרי שהם קיבלו אישורי מעבר לחצי שנה, האישורים נלקחו מהם.

בחור צעיר, שאשתו מאושפזת בבית חולים בירושלים והיום היא עומדת לעבור ניתוח, סיפר שהוא ביקש  ביום חמישי אישור כניסה כדי להיות לצידה  בבית החולים - ולא קיבל תשובה. בעזרת חנה, התברר שהוא מטופל על ידי ד' מתאמת הבריאות במינהל האזרחי ויקבל תשובה בקרוב, אך לא בטוח שהיא תהיה חיובית. 

אדם, שבא אחריו, הראה לנו פתק זימון למשטרה ב 9.00  בבוקר.  מניסיוננו  למדנו שזה פתק הזמנה לפגישה עם השב”כ. החייל  התורן לא ידע ושלח אותו דווקא לבניין המשטרה שבראש הגבעה  ומשם שלחו אותו בחזרה. הסבירו לו שזו הזמנה לשב”כ...