צפיפות ודוחק במשך שעתיים. עוד בוקר קשה ביותר בקלנדיה

צופות: 
חנה שטיין, רונית דהאן-רמתי (מדווחת ומצלמת)
14/11/2018
|
בוקר

הגענו לקלנדיה ב-5:15 לערך. בחוץ חשוך וקריר, הכביש רטוב, אך כעת כבר לא גשום. כבר כשהתחלנו לעבור לצד הפלסטיני ראינו את התורים הארוכים המשתרכים אל מחוץ לסככה. מוכר הבייגלה במקומו הרגיל בסככה, עמדת הפלאפל  בפאתי הסככה והקיוסק שחזר לפעול בדוכן בחוץ פועלים גם כן. רוב הזמן היו 5 עמדות הבידוק פתוחות, אך קצב הבידוק היה איטי והחיילת הכניסה כל פעם מעט מאוד אנשים. התורים הלכו והתארכו והתסכול הלך וגבר...

בתמונה ניתן לראות שהתורים בחוץ עוברים את הסובה החדשה וממשיכים אחריה. משמאל רואים את הסככה החדשה (הגבוהה יותר), בה נבנות עמדות בידוק חדשות שכולם מייחלים כבר לפתיחתן ומקווים שיקלו את הסיוט של הבוקר.

תורים ארוכים מעבר לסובה החדשה
תורים ארוכים מעבר לסובה החדשה
צילום: 
רונית דהאן-רמתי

בדיוק כשדיברנו בינינו על כך שמזמן לא ראינו את ח', הוא קרא לנו מאחד התורים. הוא וחבריו מספרים על מצב קשה ותורים ארוכים כל השבוע. ח' עדיין סובל מכאבים ברגלו. הוא מספר לנו שהוא כבר בן 60 (לא רואים עליו!) והיה רוצה לעזוב את עבודתו ולעבור לעבודה נוחה יותר – פחות שעות ואולי גם פחות עבודה בעמידה. בעל הבית מסרב לפטר אותו, כדי שלא יצטרך לשלם לו פיצויים.

ב-5:50 הכל מגיע לנקודת רתיחה: התורים קורסים ומהומה גדולה פורצת. הספסלים מתמלאים אנשים שנסוגו מפני הדחיפות. ערימת אדם בכניסה למכלאות. אנשים מטפסים זה על זה ודוחפים בנסיון נואש להשתחל לתוך המכלאות. ועדיין החיילת מכניסה מעטים בכל פעם.

אחד האנשים עלה וטיפס עד למעלה והתיישב שם. הטיפוס היה מעייף ומייגע, זרקו אליו בקבוק מיםinfo-icon כדי שישתה וישיב את רוחו...

התורים קרסו
התורים קרסו
צילום: 
רונית דהאן-רמתי

הסככה הומה אדם. אחרי 6 היו כבר אנשים רבים ממתינים לפתיחת השער ההומניטרי. מאבטח וחייל מהמת"ק שהגיעו באיחור אופייני נכנסו מהצד הפנימי כדי לפתוח את השער. הכניסו כל פעם קבוצת אנשים, לאחר מיון מי רשאי להיכנס דרך השער. מאחר ומצב התור הרגיל היה כאוטי כל כך, רבים מנסים את מזלם. חלקם מקווים שאולי בהמשך יכניסו משם גם לא זכאים כדי להקל קצת על הלחץ (זה לא קרה). בדרך כלל אנחנו עומדות בסמוך לגדר באזור שבין התורים למכלאות לבין השער ההומניטרי. היום הצפיפות והדוחק כה רבים שנסוגנו גם אנחנו לאחור, מחשש להימחץ!

הצפיפות סביב השער נמשכה זמן רב. נשים וזכאים שהגיעו נאלצו לפלס דרכם בין הגברים שעמדו ליד השער, כדי שיוכלו לעבור דרך השער. כשהלחץ ירד מעט מהשער ההומניטרי המאבטח התפנה להביט סביב והנחה את החיילת לפתוח את הקרוסלות בקצה המכלאות לפרק זמן ארוך יותר ולהכניס יותר אנשים בכל פעם. שוטר הגיח בשלב מסויים ואחרי כמה רגעים עזב.

המצב הכאוטי נמשך מעל שעה וחצי. אז החלו להיווצר שוב תורים מסודרים אחרי ערימת האדם שבכניסה למכלאות. בכניסה למכלאה השמאלית, שפתוחה יותר מצידה השמאלי, נמשך הכאוס גם כשלפני שתי המכלאות האחרות כבר הסתדרו התורים. רק אחרי כשעתיים (!), לקראת 8, היו שוב 3 תורים מסודרים. אחרי 8 נתנו גם לנשים מבוגרות, הנכנסות ללא אישור, לעבור בשער ההומניטרי. לגברים המבוגרים שאין להם היתר לא נתנו.

שוחחנו עם אשה צעירה שהמתינה בתור הרגיל. הפנינו את תשומת ליבה לכך שהיא יכולה לעבור בשער ההומניטרי, שהיה עדיין פתוח. היא השיבה (באנגלית רהוטה) שלמרות שהיא זכאית לעבור הרבה פעמים מעכבים אותה באמתלות שונות ולכן היא מעדיפה כבר שלא להתעמת עם החיילים/ מאבטחים ולהמתין בתור הרגיל. אך כשראתה שנשים אחרות ניגשות ועוברות, ניגשה גם היא לשער ההומניטרי ועד כמה שהצלחנו לראות עברה ללא עיכובים.

קצת אחרי 8 התורים התקצרו והצטרפנו לאחד מהם. נראה שכולם ממתינים לפתיחת החלק החדש של המחסום וכבר לא משקיעים בתיקון תקלות במחסום הקיים. בעמדה שעברנו בה כבר מזה זמן הקצה של מכונת השיקוף שבור, והתוצאה היא שהתיקים והחפצים שעוברים את השיקוף מגיעים לקצה ופשוט נופלים לרצפה... המעבר לקח מעל חצי שעה.