בקעת הירדן, ביקור במאהלים בשטח, עקבה
- מחסור במים בעין אל חילווה, הפלסטינים קונים מים
בברדלה, ההובלה מייקרת את מחיר המים - זה שלושה ימים שורקים כדורים חיים בעקבה, בשכונה המזרחית שבה היו הריסות שבוע קודם; חרדה בכפר פן יפגעו ילדים ונשים. הכדורים מגיעים מכיוון מחסום תיאסיר. נראה שהצבא מיישם את ההכרזה של שטח אש על אזור מגורים.
8:30 יציאה מצומת ירקון
9:00 בכביש 505 סמוך להתפצלות עם כביש 458 נראה ג'יפ צבאי חונה ליד המסלול לכיוון מערב. חיילים עצרו רכב פלסטיני שנסע מערבה. הרכב המשיך בדרכו לאחר זמן.
מחסום מעלה אפרים החולש על הכניסה לבקעה - לא מאויש.
9:30 פסאיל נסיעה לאורך ערוץ נחל פסאיל. מעל הרכס ממערב נראים הבתים של דומא. צינור מים נמשך לצד הערוץ לכיוון התנחלות פצאל. נאמר לנו שתחילתו במעין שבמעלה הערוץ (המכונה עין דומא). עדרי הרועים מפסאיל פוקה (פסאיל עלית) נהנים מהמים הנקווים בערוץ ומהנזילות לאורך הצינור. סמוך לערוץ במקום שעצי הדומים גדלים בצפיפות רבה, פגשנו ילד בן 14 מפסאיל פוקה. היום חג ואין בית ספר, לכן הוא עם הצאן. למעלה ברכס מעלה אפרים בצד הצפוני של הערוץ, הבחנו בטור עזים יורד בשיירה לכיוון הוואדי. ממרחק, על הרקע הטרשי של ההר, נראה העדר כמו נחיל נמלים. רועה רכוב על חמור בראש הטור הוליך אותם אל מקור המים ולצל העצים.
10:30 פסאיל ווסטה. ביקור אצל חברתנו ה. המקום שקט. חג. היום האחרון של עיד אל אדחה. הוסבר לנו שרוב בני החמולה נסעו לבקר קרובי משפחה בעיר. ה' כלתה, בנה הנשוי וילדיהם נשארו במאהל. אורי, אורחנו התבקש לשבת בסככה סמוכה, יחד עם הבן הנשוי. ה' האלמנה הטרייה אינה יושבת בחברת גברים שאינם מבני משפחתה. היא מספרת לנו שאינה יוצאת מאזור המאהל. רק לביקורי קרובים ביריחו ובעוג'ה. אך היא שמחה בחלקה. יש טלוויזיה במאהל אך אין אינטרנט. גם לא מחשב. יקר מדי עבורה. סיפרה שבבית הספר יש מחשב אחד. לשאלתנו אם היא אוהבת לקרוא, ענתה בחיוב. הבטחנו להביא בביקור הבא ספרים בערבית. גם כלתה שסיימה 12 שנות לימוד תשמח לקרוא. להפתעתנו, אמרה שהיא רוצה גם ספרים בעברית. מעוניינת ללמוד כדי שתבין כשאנחנו מדברות בינינו.
12:30 – מחסום חמרה. לא מאויש. המסלולים בשני כיווני הנסיעה פתוחים.
13:00 - עין אל חילווה. ביקרנו את משפחת ידידנו מ'. באוהל המשפחה ישבו הגברים, אב המשפחה, בניו, ובן אחיו. הם קבלו על כך שהעונה יבשה מהרגיל. המצב קשה מאד. אין אוכל ואין מים. המים יקרים. הם גוררים בטרקטור את המים מברדלה. הנסיעה יקרה ובנוסף נחשבת עבירה על החוק, ולעתים נתפסים על ידי שוטר ונקנסים. אך זו הדרך היחידה להשיג מים. צינור מים שעובר לידם מיועד להתנחלות משכיות הסמוכה ולבסיס הצבאי. לא עולה על דעתם של רשויות הכיבוש לחבר את הצינור לבתי המקומיים. אורי, אורחנו הראה לבן הצעיר תמונות מהגולן במצלמה שלו. התגובה של הבן למראה הנופי: ירוק שם. יש הרבה עשב למרעה. ומה שהשתמע: שזה מקום שטוב לחיות בו.
בעלי החיים, הסוסים והפרות במשק של מארחנו נראים רזים. צלעותיהם בולטות. האב והבנים מספרים לנו שאין מספיק אוכל. המזון יקר ואין ידם משגת לקנות די הצורך. מחכים לגשמים ולעשב שיבצבץ מהקרקע.
הבנים הצעירים רועים את הצאן. החמור חסר להם מאד. כעת הם נאלצים ללכת ברגל למרעה במקום שכרגיל היו רכובים על חמור. חמור עולה כ 1500 שח. הם משערים שהחמור שנלקח מהם על ידי השוטר ניסים, נמכר. למי עוברת התמורה הכספית? אפשר לנחש. סיפרו שיש הרבה חמורים ללא בעלים במחסום הצפוני ליד בית שאן בצד הישראלי. אך אין אפשרות להעבירם את המחסום. בן האח עובד בבית שאן. כדי להגיע למקום עבודתו עליו לעבור דרך מחסום ג'למה. הוא מגיע לשם עם אוטובוס שיוצא מוקדם בבוקר מתיאסיר. מג'למה הוא נוסע לבית שאן. הוא מגיע לבית שאן ב 7 בבוקר. שם הוא עובד בעבודות מזדמנות. מרוויח כ 350 שח ליום. הדרך חזרה לתיאסיר קצרה. מאפשרים לו לחזור דרך המחסום הצפוני הסמוך לבית שאן (מחסום בֶּזק).
מביתו של מ' המשכנו ל"עין סוכות" הסמוך לגדר הגבול עם ירדן. אב המשפחה הצטרף אלינו. נסענו לכיוון ההתנחלות "שדמות מחולה" ומשם פנינו מזרחה על פי שילוט. הדרך משובשת ועוברת בשטח ממוקש. בדרך עבר מולנו ג'יפ אזרחי שחור. האב הכיר את הנהג, בחור צעיר עם רסטות שגר בהתנחלות רותם. רועה צאן. הוא בסדר, אמר האב. אחוות רועים. הראינו לו את התג של מחסוםווטש. אה, אתן מבצלם וכאלה? הגיב כשחיוך נסוך על פניו.
בדרך קיבלנו טלפון מחברים מתאעיוש, שיש יריות בעקבה. שיחה טלפונית עם ראש הכפר חאג' סאמי אישרה את המידע. שינינו כיוון.
4:00 – מחסום תיאסיר. ראינו חיילים עומדים ליד המחסום. לא נעצרנו.
4:30 – נסענו לעקבה בעקבות הקריאה שיש שם יריות וכדורים נוחתים בין הבתים וליד אנשים וילדים. יצאנו מהשער המזרחי של הכפר לשכונה שבה בוצעו הריסות לפני כשבוע. באוהל מבודד ישבו הגברים של השכונה יחד עם ראש הכפר ואורחים אנשי תעאיוש. דיברנו עם בעל הבית ההרוס. הוא הדגיש שהרסו את הטאבון ובנוסף גם את החמאם וארבעה מגורונים ואוהלים. הלכנו לראות את המקום. בדרך באו לקראתנו כמה נשים וילדיהם. עם שתיים נכנסנו לשיחה ידידותית. השתיים חברות. נשואות לאותו איש ושמן כשמות נשותיו של אברהם אבינו. שאלנו "ואיפה ישמעאל". במכה... השיבו. במקום ההריסות הראתה לי אחת מהן את הטאבון שלה ובצד אחר של המתחם, שהיה עד לפני שבוע מאהל, את הטאבון של האישה השניה, חברתה. כעת הן ומשפחתן מתארחים במאהל שכן. הן מספרות על חיים בצל הפחד. מזה 3 ימים הם שומעים יריות. הכדורים חולפים ליד המאהל וסמוך לילדים. פעמיים ביום. סכנת נפשות ממש. היריות הם מכיוון מחסום תיאסיר הקרוב. ראש הכפר, מודאג מהמצב, חזר והדגיש בפנינו שזו עבירה על החוק שאוסר ירי לכיוון שטח בנוי. יש פניה לעו"ד ויתכן שתהיה גם עתירה לבג"ץ.
5:00 –כשחצינו את מחסום תיאסיר בדרך חזרה, לא נראו חיילים ליד המחסום. פנינו בדרך צדדית שהובילה למה שנראה כבסיס צבאי. עזובה והזנחה מסביב. בכניסה למתחם - מכולת זבל שגלש לצדדים. האם כך נראה בסיס צבאי? שני חיילים באו לקראתנו. לשאלתם מהיכן באנו, ציינו שמהכפר הסמוך עקבה . שאלו אם אנחנו שייכות לארגון מסוים, לא ענינו רק סיפרנו שיש לנו חברים בכפר והזכרנו את היריות לעבר שטח בנוי שמתקיימות מזה 3 ימים. התגובה לדברי הביקורת שלנו - בקשה לראות את תעודות הזהות שלנו לוודא שאנחנו אזרחיות ישראליות כשרות. התגובה לעניין היריות היתה מזלזלת.
