דרום הר חברון
טור ארוך של מכוניות ציפה לנו בכניסה למחסום.
הרבה משאיות עמוסות חול שפורקות את החול במתקנים מיוחדים שנמצאים בצד הכניסה למחסום וחוזרים משם עם חצץ מהמחצבות שבדרום הר חברון בשיטת "גב אל גבinfo-icon״.
כנראה שהעיכוב במעבר במחסום נבע מחלוקת עלוני הסברה הקשורים לקורונה. אנחנו לא קבלנו.
בשפה המכובסת של הכיבוש מחסום נקרא ״מעבר״ ושלט גדול מקבל את הבאים בשעריו בברכה: ״ברוכים הבאים למעבר מיתר; רק שבאותיות קטנות נכתב כי הנך נכנס לשטח צבאי.
"מחסומים ולא מעברים (כלשון המערכת הביטחונית) - כי אין מדובר במתקנים נייטרליים שבהם עובר כל מי שנוסע בין הגדה המערבית הכבושה לישראל, אלא בכאלה שחוסמים מעבר לרוב האוכלוסייה הפלסטינית ובכלל לא קיימים בעבור היהודים".
דברים אלה כתבה עמירה הס בהארץ בספטמבר 2019.
נכנסנו עם המכונית לאזור אליו יוצאים הפלסטינים שנכנסים לישראל. כשחלונות המכונית היו סגורים הנוף נראה ממש פסטורלי. חשבתי כי במסגרת השידרוג של המעבר תוכנן נחל לרווחתם של העוברים, אך ברגע שפתחתי את החלון צחנה נוראית עלתה מה״נחל״ שלא עזבה אותי גם שעות רבות לאחר שעזבתי את המקום. נראה שזה הביוב מנחל חברון למרות הסגר החנייה היתה מלאה. עקב הסגר והתחלואה הגבוהה באזור חברון אנחנו לא יוצאים מהמכונית. המשכנו בנסיעה על כביש 60 לחורסה. כל הצמתים שעברנו היו פתוחים וכמות הרכבים הפלסטינים בדרך היתה דלילה מאד.