פלאמיה צפון (914), פלאמיה דרום (935)
הגענו למחסום ואנו פוגשות את ראשוני המגיעים וביניהם ידידנו הדובר עברית, א.י. ששואל איפה היינו בשבועות האחרונים....זה יום הראמדן האחרון ובערב יפתח עיד אל פיטר. למדנו הברכה: כול עאם ואינתו בח'יר!
6.05 המחסום נפתח וניכר שהחיילת מכירה את העוברים. את השרשרת עם המנעול הפותח-סוגר את השערים מחליפים כעת מנעולים חדשים המולחמים לשערים ואמורים להיות יותר נוחים וללא שרשראות. נראה שגם אלה אינם מותאמים במלואם וקצינת המשטרה הצבאית מתפתלת בפתיחתם.
הפלסטינים עוברים בשביל המיועד להם מורגלים להראות התעודות והתסריך ומשם לעבור ולהקריא מס. ת.ז. נהגי הטרקטורים שביניהם חוזרים לאחר הבדיקה לטרקטור לחכות למעבר בשער הרחב המיועד לכך. כאילו "הכל בסדר"..... בעל החמור המנסה לעבור איתו בשביל המיועד לבני האדם מוחזר: יש לקשור את החמור, לעבור לבד ואח"כ כשיפתח השער לטרקטורים לבוא ולהעביר גם את החמור.... סדר צריך להיות!!
6.45 הגענו לשער הדרומי, בו עוברים אנשי ג'יוס כאן ויתרו על שער השביל ומעבירים את כולם (כמות קטנה יותר) דרך השער הרחב. הפלסטינים כולם נראים מרוצים שהסתיים החודש הקשה (דובר העוברים ביניהם אומר: "גם אתן צמות ביום כיפור" וכשאנחנו אומרות שלא, קשה לו לקבל איך זה שאנחנו "לא מאמינות בכלום" והוא מסביר לחבריו דוברי הערבית.
אנו נוסעות חזרה בדרך המקצרת לג'יוס ומופתעות (מאד לטובה) שכולה זופתה ונסללה בכביש המעביר אותנו עד לבתי הכפר. בדרך גם עצרנו מול מחסום ג'יוס נוסף, אך איש לא מגיע אליו והמכונית הצבאית הממתינה, נוסעת לדרכה.