חשמונאים (ניעלין), מכבים (בית סירה)

צופות: 
מרים שיש, רונית דהאן-רמתי (מדווחת)
14/06/2016
|
בוקר

מחסום נעלין

ב-5:40 לערך הגענו למחסום נעלין, המכונה "מעבר חשמונאים". עברנו את המחסום עם הרכב וחנינו בצד הדרך מעט אחריו. חצינו את הכביש ועמדנו לצד המקום שבו אנשים מדלגים מעל גדר הבטיחות ויורדים בשביל עפר לכיוון המחסום. בד"כ בנקודה זו ממתינים להם דוכני מזון מעבר לגדר הבטיחות וגם למטה, בדרך המגיעה מנעלין, יש דוכנים. עכשיו בגלל הרמדאן אין דוכנים. הטינופת לעומת זאת חוגגת.

יש מעט אנשים מהרגיל, אולי בגלל הרמדאן ו/או בגלל שהפעם הגענו באמצע השבוע ולא ביום א'. אין כמעט תור לפני מבנה המחסום. בחרנו אדם עם לבוש בולט, כדי לבדוק כמה זמן ייקח לו לעבור, וחזרנו לרכבים. 

בבואנו לעבור את המחסום ברכבינו אחת הבודקות מופתעת מכך שבאנו לצפות במחסום ומתייעצת עם חברתה מה לעשות. השנייה כנראה שמעה עלינו, "נשות וואטש". הפתרון שלהן לבעיה היא חיפוש מדוקדק בכלי הרכב (כשהן עוטות כפפות על ידיהן). לאחר מכן הורשינו לעבור וחנינו בצד הישראלי. ההמולה כאן רבה. סביב הכיכר ובמגרש החניה מכוניות רבות, בעיקר אוטובוסים ומיניבוסים שמסיעים את העובדים למקומות העבודה, אך גם כאן פחות מהרגיל בימי א'. האיש "שלנו" כבר מגיע מולנו. לקח לו 9 דקות לעבור, בהחלט מהר מהמקובל בימי א' כאן.

התקדמנו לכיוון היציאה מהמחסום. ביתן השירותים פתוח, לשימוש הקהל. אנשים יוצאים בזרם רציף. הקיוסק פתוח, אך כוסה מסביב ביריעה כחולה, כדי להסתיר את המזון ואת מי שבכל זאת שותה ואוכל מעיני הצמים. "ישראבלוף" נוסח פלסטין.

מחסום בית סירא 

חזרנו לרכבים ונסענו לכיוון מחסום בית סירא (מכבים). חנינו לאורך הכביש בכיוון מודיעין וירדנו. השעה הייתה קצת אחרי 6. גם כאן נראה שפחות עמוס מאשר בימי א'. גם כאן יריעות כחולות מסתירות את הקיוסק ומי שבוחר לשתות או לאכול עושה זאת מאחוריהן. האיש שבחרנו עבר תוך 4 דקות. פגשנו בחוץ את אהרון, מנהל המחסום. הוא מספר לנו שבדק במצלמות כמה זמן לקח לאחרון העומדים בתור בעת פתיחת המחסום בשעה 5 לעבור – 10 דקות. הוא מבהיר לנו שהם מקפידים על שירות יעיל ואדיב ומאמינים שהדבר הוא לטובת שני הצדדים. עזבנו.