ברטעה-ריחן, עאנין, טייבה-רומנה

צופות: 
נטע גולן ושולי בר (רשמה)
14/05/2018
|
בוקר

מחסום ברטעה 10 לשש
אנחנו מסובבות את מתקן המעבר החדש, מכלאת הבקר המשוכללת שכולה מתכת מגולוונת נוצצת ומהונדסת לעילא. וזה עושה רע על הנשמה. מי הוא זה אשר גרף תועפות של כספי כיבוש
בבנייתה?
ניגש בחור נעים הליכות. סיפור. לפני יומיים השתחרר ממעצר בן חודש בגין שב"חות, וקיבל שנתיים על תנאי ונקודה שחורה ליד שמו בכל מחשב.. יש לו אישור תקף לשנה לברטעה אך הנקודה
אוי כמה שהיא שחורה. יש לו חמישה ילדים (האוזן שלי כנראה טועה, נראֶה צעיר מדי) והוא מוכרח פרנסה. בצער אמרנו זה מוקדם מדי. ובכל זאת שמנו בידו פתק עם הפרטים של צוות סילביה.
נטע, רק תארי לך שהם זה אנחנו ואנחנו זה הם.
שולי, לא היינו שורדות יום.
בחור צעיר יורד מהסעה, רץ מהר אל התור הקצר להפתיע ומפטיר לעברנו: חייבים עוד מסלול. חייבים עוד מסלול.

מחסום עאנין 6 וחצי
אִל עֵין בַּסִירֶה ואִל יִד קַסִירֶה העין מביטה והיד קצרה (מהושיע)

במחסומים אנו רואות את הצד הנגלה של הכיבוש, על שלל הפטישים שלו. פטיש האלימות, פטיש הבירוקרטיה, פטיש האדישות והניכור. לפעמים ניגש אדם ומגולל פיסה בלתי נראית מחייו ויש בה כאב. צער. ייאוש. עובר בחור בן 30 +, מסתכל בנו, מתלבט, מהסס ולבסוף ניגש. בעברית ישראלית הוא מסיט וילון: נשוי לערביה ישראלית מאום אל פחם.. שני ילדים. הוא מהכפר הפלסטיני רומנֶה ממזרח לעיר שלה. היא גרה למעלה במערב, בישראל. ברור לשלושתנו שהם מתראים לא מעט, אבל כשהוא נשאר לישון בחיק משפחתו הוא מסתכן ומסכן אותם. היא באה אצלו ואולי אף נשארת לזמן מה, לסופש, אבל רק לביקור. שניהם לא רוצים שהיא תאבד את הזכויות הכחולות היקרות מפז שלה ושל הילדים. בה במידה הוא משתוקק לאיחוד משפחות. אמרו לו שעורך דין טוב... אבל כסף אין. אני רוצה שהילדים שלי יגדלו איתי. רוצה להיות איתם כשהם גדלים. בזהירות אמרנו שהסיכוי לאיחוד משפחות קלוש עד מאוד. אמר אני יודע והלך.. אולי רק רצה לספר את סיפורו. אולי קיווה לעצה. הסתכלנו אחריו בחוסר אונים.

 מחסום טייבה רומנה שבע וחצי

האוויר ממש טוב. צלול. קריר. שרידים של טפטוף. הנוף הקרוב והרחוק עודנו ירוק רענן. משובץ פריחות בר עדינות של סגולים וורודים. גבעות והרים (נניח). ובפסגות בתי מידות שמחלונותיהם ודאי נשקף נוף מהמם של עמק יזרעאל או מה שזה לא יהיה לכיוון ג'נין. שקט. שקט.. וגם מחסום. מחסום. וחיילים. שיהיו בריאים אבל גם הם פטישי הכיבוש. הבוקר עוברים (חוץ מאחד) אנשים ספורים. בין גדרות תיל.

הֵי הֵי רוּחְ לווּארַא, וּאחֶד וַּאחֶד...