מחסום הזיתים - יום השישי הרביעי ברמדאן 2023

מחסום הזיתים

הגענו קצת לפני 10 ועזבנו ב-12:30. ביום שישי זה עברו הרבה יותר בני אדם לירושלים מאשר ביום שישי שעבר. לפי ההערכות עברו במחסום הזיתים לירושלים יותר מ-8,000 איש ואישה. אנשים נראו מודאגים ולא הורגשה התרגשות חג, אך אחרי שהיה שקט כבר יומיים-שלושה בחראם אל שריף, החליטו לעלות. הרבה הגיעו עם בגדים חמים ופקלאות, להישאר ללילה במתחם המסגדים.

הצלבנו את המידע החסר שקיבלנו על  המשך הרמדאן עם כמאל, הנהג שלנו. ובכן,  הלילה בין  שני לשלישי (18.4.23) הוא ליילת אל קדר (לפי המסורת, זהו הלילה שבו ניתנה הגרסה הראשונית של  הקוראן למוחמד על ידי המלאך ג'יבריל (גבריאל).  לאחריו ממשיכים בצום עד חמישי או שישי. ואחר שבירת הצום – עיד אל פיטר חג סיום צום הרמדאן – משבת 22.4.23 עד יום שני 23.4.23 . האם יהיו היתרי תפילה מיוחדים לשישי הזה (21.4)?  לא ברור לנו.

הרבה אנשי ביטחון היו במחסום המאולתר בעלייה ממגרש החניה, המורכב משלוש ביתנים והרבה גדרות מתכת ניידות. שוטרי מג"ב היוו את הגרעין הקשוח ועסקו בהכנסת הבאים באופן הדרגתי לתורים נפרדים לנשים ולגברים לבדיקה (לרוב תוך התחשבות בקשישים ובילדים), באבטחה וב"פִרְסוסים" (מהמילה "פרסה" = החזרת מנועי מעבר).  חיילים מיחידת המעברים (משטרה צבאית) בדקו היתרים ותעודות כשהם גוערים בגסות בהמון הנדחק לפני המעבר ומסלקים אותם מהמקום לכיוון המחסום הבנוי לאחר שעברו.
נציין כי על פי רוב עמדו חיילים ובדקו תעודות גם בין הביתנים, כך שבפועל היו רוב הזמן 5-6 בודקים. ונציין גם כי הערותינו למפקדים על צורת הפנייה הגסה של חיילי המעברים והמג"ב (החיילות הצטיינו בכך) הועברו בשקט כמסר. זה לא תמיד עזר.

 4 חיילי מת"ק (בהם קצין צעיר ונגד ותיק) טיפלו בבעיות שהתעוררו והיו קשובים ואדיבים. חבל שלא היו יותר כמוהם.

אבל גם אדיבות לא פתרה בעיות של נהלים דרקוניים.

בהפוך על הפוך לשיקולי ביטחון – רוב הבדיקות הארוכות נעשו לכל משפחה עם ילדים קטנים (מתחת לגיל 12). בנוסף לתעודה/היתר של המבוגרים, בדקו האם כל הילדים הקטנים מלווים בהורה. לשם כך הסתכלו להם בעיניים ושאלו אותם מה שמם ומה תאריך הלידה כדי לאמת בספח של תעודת המבוגר. אוי, איום ונורא - הם הגיעו עם הדודה או עם הסבתא? לא עוברים! וכמובן שאז או שמתפצלים ורק חלק חוזרים, או שכל המשפחה חוזרת כלעומת שבאה.
למה ככה? התשובה הרשמית – רק הורים אחראים לילדיהם שמתחת לגיל 12. וזה נאמר בשכנוע מלא התגוננות מתביעות אפשריות של פלסטינים על כך שילדים פלסטינים  הופקרו בידי מבוגרים לא אחראיים.  נשמע הגיוני? האם זה תורם לביטחון?  לנו נדמה שזה בעיקר חורת זיכרון צורב של אכזבה ועוולה אצל הילדים ומלוויהם.

ועוד פירכה – הגיע אב עם שלושת בניו הקטנים, לבושים בז'קטים רקומים וכובעים תואמים. לאב יש אישור עבודה בישראל. הוא יכול לעבור (כך הנהלים השנה), אבל לא יחד עם ילדיו. אישור העבודה הוא שלו בלבד. אישור כזה אינו מאפשר הכנסת ילדים. כנראה שההיגיון מבית היוצר הכיבושי מאחורי הנוהל הדרקוני הזה, הוא שאב שעובר עם ילדיו הקטינים מהווה סיכון ביטחוני גדול יותר ממי שעובר לבדו. נשמע הגיוני? לא לנו, גם לא לפלסטינים או לכל בר דעת.

בשלב מסוים התעוררה בעיה – כל הבדיקות נעשות בטלפונים סלולריים הטעונים באפליקצייה של המינהל האזרחי. והנה, בחלק מהטלפונים של הבודקים הסוללה התרקונה. באין מַטענים ובאין חשמל זמין -  מה עושים? פתאום נפתחו שערי החסד והנשים זרמו פנימה ללא בדיקה. ועוד עם הילדים רחמנא ליצלן. מפקדי מג"ב חשובים שהגיעו למקום לא היו מרוצים, אבל חוץ מלשלוח מישהו לטעון בתורנות את הטלפונים של העומדים בחזית – לא נמצא פתרון. הכול בא על מקומו בשלום, וגם במחסום הבנוי לא נוצרו תורי ענק. כנראה שגם שם החליטו שלא הכרחי לבדוק כל אחד ואחת וגם את הילדים. ובעיקר לא כדאי לסתום את המעבר.

ב-12 בערך קיפלו את המחסום מעל מגרש החניה. הדוחק במחסום היה גדול, בעיקר בתור הגברים, אך ראינו גרועים ממנו גם בימים רגילים. מבחינת הנשים לפחות זה היה הזמן הכי טוב להגיע, כי לא בדקו כלום כאן, ובהמשך התברר לנו שגם במבנה המחסום בדקו רק את התיקים ולא תעודות. כאשר עלינו למעלה כבר נסגר השער. כשהיינו בדרך לרכב כבר נשמעו קריאות המואזין מהמסגדים הסמוכים.

מה נאמר ומה נדבר? לא כיף להיות פלסטיני שמצליח לעלות לרגל לחראם אל שריף. אחרי שנדחפו, וחששו כל כך שיוחזרו, וצעקו עליהם גם כשעברו ש"יעופו" כבר למעלה, הם  הגיעו לאוטובוסים – עכשיו מתחיל מסעם להר הבית ולתפילות. רמדאן כרים לך, עם כבוש!