קלנדיה - לא הייתה תזוזה קדימה בשרוולים ולא התקדמות דרך שלוש המכלאות - החייל בעמדת הבידוק נרדם

בלגן לא יאומן

אנחנו משקיפות במחסום קלנדיה כבר 10 שנים ולא זכור לנו בוקר כזה. קור כלבים בחוץ וגם בפנים. אמנם עוד שתי נורות נוספו לארבע שדלקו בסככה בשבוע שעבר, אבל מצד שני מבשל הפלפל שוב הקים את מפעלו בתוך הסככה ופיזר ריח חריף של שמן מבושל.

חמש תחנות בידוק היו פתוחות כשהגענו בשעה 5:30 אבל התורים כבר הגיעו לשפת המדרכה בחוץ ולא הייתה תזוזה קדימה בשרוולים (הפרוזדורים המובילים לתוך תחנות הבידוק עם קרוסלה בקצה) ולכן גם לא הייתה התקדמות דרך שלוש המכלאות (מעברים צרים בין סורגים עם קרוסלה בקצה).

אנו לא יודעות כמה זמן עבר מאז שהחייל האחראי על פתיחת הקרוסלות בקצה המכלאות פתח אותן בפעם האחרונה לפני 5:30.  רק יכולנו לראות שהתורים בשרוולים היו די קצרים. וגם האנשים בתוך המכלאות יכלו לראות את זה. כאשר הם התחילו לשרוק ולצעוק כדי לתפוס את תשומת הלבו של החייל ולסמן לו שיפתח אל הקרוסלות, שמנו לב שהחייל נרדם. הוצאנו מטבע ודפקנו על הסורגים כדי להעיר אותו, והוא התעורר ופתח את הקרוסלות.

אבל אז, בשעה 5:37, כשראו שהקרוסלות נפתחו, מספר צעירים שישבו על הספסלים קמו ורצו ישר לפתח של המכלאה השמאלית וניסו לדחוף את עצמם לתוכה. הריצה שלהם לבד הספיקה לגרום לקריסת כל שלושת התורים ולבלגן הידוע: דחיפות ליד הכניסה למכלאות, צעקות, שריקות, טיפוס מעל הכניסה למכלאות וכדומה. עברו שעתיים עד שתורים נוצרו מחדש.

השער ההומניטרי נפתח בשעה 6:25 ע"י קצין מת"ק ומאבטח, וכייון שרק גברים שהיו מוכנים לסכן את עצמם ניסו לעבור דרך המכלאות, אחרים הצטופפו גם ליד ההומניטרי בתקווה שיתנו להם לעבור גם שם, כמובן ללא הואיל. החייל בדק את ההיתרים של כל גבר וגבר ושלח את אלה שלא היו רשאים לעבור בשער לחכות עד שהבלגן ליד המכלאות יסתים. השער הומניטר היה פתוח עד השעה 8:00+ לערך.

אחרי שהתורים דרך המכלאות נוצרו מחדש, פחות או יותר, הצטרפנו לאחד  מהם בשעה 7:35. אחרי 15 דקות, כאשר ראינו שאין התקדמות בכלל, וגם אנשים חדשים שמגיעים למחסום לא מכבדים את התור (אחד הסיבות שהוא לא התקדם), הרשנו לעצמנו לעבור דרך השער ההומניטרי (כדי להגיע לעבודה עוד הבוקר) והצטרפנו לתור באחד השרוולים. הבעיה הייתה שאחרי כמה דקות,  כמו שרוב הבוקר לא היו תורים לפני הכנסיה למכלאות, גם בשרוולים, ליד התור לגיטימי, נוספו עוד שני תורים, נשים בצד שמאל וגברים בצד ימין. וככל שהתקדמו לקראת הקרוסלה, ה"תור" הפך גוש של דוחפים במטרה להגיע לקרוסלה. ההתקדמות ממילא הייתה איטית במיוחד כי הקרוסלה נפתחה מאט מאוד פעמים, והחיילים גם לקחו הפסקה של 10 דקות באמצע התהליך. ב"תור" היו זקנים, זקנות, וגם שני ילדים קטנים שהיו אחוזי פחד שמא ימחצו אותם בדרכם לקרוסלה או בתוכה. אישה צעירה נשלחה בחזרה מתחנת הבידוק, דבר שכלל מעבר בקרוסלה בכיוון השני (!), לתוך השרוול והבלגן בו (כנראה לא היה לה היתר כניסה) ובכתה מכל החוויה.

בקיצור: לקח לנו שעה ו-15 דקות לעבור את המחסום, שעה שלמה בתוך הבלגן בשרוול שמוביל לתוך תחנת הבידוק.

נפרדנו בתהליך הזה ואחת מאתנו עברה את הבידוק ופגשה בפרוזדור שמוביל החוצה שוטר נחמד שדיווח כל הזמן (למפקד שלו במחסום?) שאין זרם של אנשים החוצה מתחנות הבידוק. (כנראה ששלנו לא הייתה היחידה שבה היו בעיות.) אבל מנקודת העמידה שלו הוא היה יכול רק לדווח. לא ראינו שום פיקוח על המצב במחסום אחרי שקצין המת"ק הלך, וגם הוא לא אחראי למה שקורה בתחנות הבידוק. שנים אנו מבקשות שיהיה פיקוח אחראי על הנעשה במחסום, ע"י כל שלוש הרשויות שפועלות בו, ללא הועיל. אין לתאר את רמת התיסול, כעס ויאוש שאפיין את כל מי שעבר את המחסום הבוקר.