קלנדיה

בוקר עמוס בקלנדיה

הגענו לקלנדיה ב-5:15 לערך, חנינו בחניה והתקדמנו רגלית כדי לעבור לצד הפלסטיני. בסמוך לחניה בדיוק סיימה קבוצה גדולה את התפילה והאנשים התפזרו. כשהגענו לצד הפלסטיני כבר היו תורים ארוכים, אך הסדר נשמר. כרגיל בזמן האחרון בשעה זו רק 4 עמדות בידוק עבדו. העמדה החמישית נפתחת מאוחר יותר, בסביבות 6. התורים התקדמו לאיטם ואיפשרו לנשים להשתלב בתור בכניסה למכלאות. מוכר הבייגלה והנער מוכר העוגות כבר כאן, וגם הקיוסק פתוח. יחידים וקבוצות מתפללים בסככה ואח"כ מצטרפים לתור. לעתים התפילה חרישית ולעיתים יש מוביל הקורא בקול רם ואנו מצליחות לזהות את מילות סורת אלפאתיחה, הפרק הפותח את הקוראן, עליו חוזרים שוב ושוב בתפילה.

השעה 6 הגיעה וכבר המתינו אנשים ליד השער ההומניטרי, שטרם נפתח. זמן קצר אח"כ הבחנו בשמיים המאדימים בחוץ ויצאנו לראות את הזריחה. כשחזרנו כבר היה השער ההומניטרי פתוח, מופעל ע"י חייל מהמת"ק בעזרת מאבטח. קנינו תה חם והתבוננו בתורים ההולכים ומתקצרים. בקיוסק אנחנו פוגשים אדם מוכר, מהמשפחה המפעילה את הקיוסק, שלא ראינו מזמן. הוא מספר שהיה 7 חודשים בכלא, באשמה של הסעה וסיוע לשב"חים להיכנס לישראל. במחסום לא היה זכר להפגנות שהיו ככל הנראה בחוץ בזמנים אחרים, בעקבות הכרזת טראמפ. (בשבוע שעבר לא יצאנו מחשש לבעיות).

בסביבות 7:30 התורים התקצרו והצטרפנו לאחד מהם. בינתיים נסגר גם השער ההומניטרי והחייל והמאבטח עזבו את המקום. אחרינו נעמד בחור דובר אנגלית ששוחח עימנו וכיבד אותנו במסטיקים. מסתבר שהוא עובד באונרא בשיח גראח. בדרך כלל הוא עובר בהסעה מאורגנת, אך היום התעורר מאוחר והפסיד את ההסעה. בהמשך כשהגענו לעמדת הבידוק ניכר חוסר הנסיון שלו במעבר במחסום. כמה פעמים המגנומטר ציפצף בעוברו והוא היה צריך לחזור, להוציא עוד משהו מהכיס או להסיר משהו נוסף ולהניח במכונת השיקוף. האחרים בתור החלו לאבד סבלנות. בסוף הבחור חלץ את הנעליים וסוף סוף עבר ללא צפצופים. הגענו החוצה לאחר פחות מחצי שעה.