ג'בע, קלנדיה
היה זה מהימים האלו שאנשים רצו לדבר ואני הקשבתי, שאלתי ולמדתי.
למדתי מג'יהאד שפרנסתו באה לו משתי עבודות, שהוא עובד כנהג שכיר בחברת מוניות וגם כחוצב ויוצר באבן.
למדתי מבאסל שהיה ריב בין שתי משפחות בבני –נעים, ריב אלים מאד שבמהלכו נורה ונפצע ילד בן שבע, שהיורה הוא מורה באחד מבתי הספר בישוב ושהוא ומשפחתו נמלטו לנאבלוס.
*
נסעתי למחסום הדרכים ג'בע שממוקם על הדרך בין אר-רם להתנחלות אדם כדי לשמוע אודות אירוע שקרה יומיים קודם לכן ושלפי פרסום תמציתי בחדשות אישה פלסטינית התקרבה למחסום, החיילים בשטח ערכו על גופה חיפוש ומצאו סכין. האישה הועברה לחקירה.
מהפחד להיירות או לעבור את שעברה האישה הנ"ל, בבואי בסמוך לשוטר שעמד על אם הדרך אמרתי לו דרך חלון פתוח:
- אני אחנה בקצה המחסום ואבוא ברגל כדי לשאול אותך כמה שאלות, אל תירו בי,
- אין בעיה, לא ירו בך, אנחנו לא יורים סתם ככה, ענה השוטר.
היו שם במחסום הרבה רכבי משטרה, הרבה שוטרים והרבה פעילות.
למעלה בפילבוקס חיילים השקיפו והורו במכשירי קשר לשוטרים אילו רכבים לעצור ולבדוק.
הפעילות התקיימה משני צדי הדרך, בדרך שמובילה לרמאללה ובדרך שמובילה מרמאללה.
- אנחנו מחפשים ועוצרים מבריחים, גנבים, פורצים וכאלו, ענה השוטר לשאלתי על מעשיהם.
שאלתי את השאלה שלשמה עצרתי, שאלתי אודות גורלה של האישה שנלקחה לחקירה, אבל איש מאלו שהיו במקום לא שמע על המקרה.
נשארתי מלאת תהיות לגבי זהותה של האישה, היכן ביתה, למה באה לכאן ומה עלה בגורלה.
כי האישה נעלמה כלא הייתה ולבד מידיעה שולית במהדורת החדשות – כלום ושום דבר.
הרגשתי שיש מישור גלוי ויש מישור חסוי, שזה כמו בטרגדיה יוונית שמתבססת על שלוש אחדויות, הזמן המקום והעלילה, אלא שכאן האחרונה, חסרה ואינה נודעת.
ושהשאלות אם אמנם הייתה אישה והיה או לא היה סכין ולהיכן התפתחה העלילה – נשארו ללא מענה.