ארתאח (שער אפרים)
שחר. יום טוב
התקשרתי למנהל המחסום לפני מספר ימים כדי לברר את שעת פתיחת המחסום הבוקר. הוא אמר שייפתח בשעה 4:00, ותיכננו את הגעתנו לשעה זאת.
כאשר הגענו, כמה דקות לפני 4:00, מספר קטן של פלסטיניים כבר הספיקו לעבור את המחסום והסתובבו במגרש החנייה בצד הישראלי. הודענו לשומר שהגענו, והוא דאג לפתוח לנו את השער הנעול בדרך לגדר, כפי שהבטיח מנהל המחסום. במשך השעה הבאה עברנו מצד לצד שלוש פעמים כדי לעקוב אחרי זמן הטיפול בפועלים: אחד שסימננו עבר תוך ארבע דקות, אחרים קצת יותר- עד 10 דקות, שזה עדיין סביר בהחלט.
באחת הגיחות שלנו לשער היציאה ראינו שאחת הקרוסלות תקועה, וקהל גדול מצטבר מאחרי הקרוסלה היחידה שפועלת. ברגע שהערנו על כך, תיקנו את המצב. אדם אחד ניגש ובירך אותנו על מאמצנו. הוא אמר שהעובדים במחסום רגישים לנוכחותנו, וכשאין משקיפים הם עובדים פחות ביעילות.
מצאנו הסבר לגודש שראינו לפני שבועיים בשביל הצר המוביל למגרש החנייה. כמה מאות אנשים התעקבו בחצר כדי להתפלל ביחד. ברגע שסיימו את התפילות, כולם ביחד נעו לכיוון מגרש החנייה. כמו לפני שבועיים, השומר פתח את השער הגדול של הרכבים כדי לאפשר את יציאתם. כעבור רבע שעה עברנו שם שוב, והשער הגדול היה כבר נעול.
נראה לי שיש כאן ביטוי לשתי גישות פילוסופיות מנוגדות: גישתנו, הליברלית, היא בעד חופש מירבי. אנו מקבלות את הצורך בבידוק בטחוני, אבל ברגע שאדם עבר את הבידוק אין סיבה להגביל את צעדיו. הגישה האחרת, השמרנית, היא בעד שליטה מרבית.אם יש מנעול, שיהיה נעול אלא אם מישהו חייב לעבור באותו רגע. השומרים כנראה שייכים לאסכולה השמרנית.