מחסום פלאמיה צפון נפתח באחור של חצי שעה

משמרת שכללה סיור עבור קטרין, מאוסטרליה, שרוצה לעזור לנו. 

עברנו באלקנה, בשער של האני, עם ההסברים הרגילים על התנחלויות המחוברות לישראל כאילו אינן בשטח כבוש ועל מכשול ההפרדה, המונע מחקלאים גישה לאדמתם, או מכפר לכפר סמוך כמו במקרה של סניריה ומסחה. ראינו שסיימו את הגדר השנייה מעל לחומה הענקית המקיפה את עזון עתמה ואדמותיה, כל הדרך עד לאורנית ואחריה. פגשנו ילד כבן 11 נוהג בעגלה עם חמור בדרך למחסום בית אמין שייפתח לדבריו בשעה 13:00. הצבא החליט על עונש קולקטיבי לכל חקלאי עזון עתמה, ועליהם לעבור לאדמותיהם הנמצאים בקרבת מחסום אורנית במחסום הנמצא כמה ק"מ צפונה משם, ולחזור דרומה, חלקם על כביש המערכת!

12:50 הגענו למחסום פלאמיה צפון (914) אחרי מעבר בכביש 55 "החדש" עוקף נבי אליאס, עזון, והמעבר תחת כביש 55 לכפרים הפלסטינים שבדרך לטול כרם. המחסום סגור, בשני הצדדים מחכים חקלאים, טרקטורים, עגלות. כעבור 10 ד' אני מטלפנת לחמ"ל מת"ק לברר למה המחסום לא נפתח. הפקידה שומעת קלנדיה ומעבירה לשם. טלפון חוזר, הפקידה שואלת איפה אני, אומרת שאין פלאמיה, אין כפר כזה. אני אומרת מחסום 914, והיא בשלה, אין. שמות לב ששיפצו את מבנה משאבת המים.

13:15 מגיעים החיילים והמחסום נפתח, אין טעם אפילו לשאול למה אחרו. עוברים רכבים שונים לשני הצדדים, כמה עגלות עמוסות זעטר, אחרות עם פועלים.

13:40 עוברים לפלאמיה דרום (935), שמחתי לפגוש מכר ותיק מג'יוס, שזיהה אותי, וסיפר את סיפור גרוש אביו ומשפחתו ב-1984 בצורה אכזרית מהאחוזה היפה שהייתה להם קרוב לצופים וכנראה קרוב מדי לבסיס הצבאי. הכרנו במסיק לפני הרבה שנים. הכרמים שלו נושקים לבתי ההתנחלות.

חזרנו דרך נבי אליס אחרי ביקור אצל ז. לו הבאנו הפעם דברים רבים, והופתענו למצוא אותו אופה פיתות טעימות בטבון שבנה בעצמו.