מחסום בית לחם (300) - כרזות משרד התיירות לא לפלסטינים

בימי ראשון התנועה במחסום ערה במיוחד. הפועלים חוזרים מחופשת סוף השבוע. לא מעטים נושאים תיקים כבדים, מה שמלמד שכנראה לא יחזרו לביתם עד לסוף השבוע. כבר בדרך למחסום ראינו שיירה ארוכה של פועלים ובמחסום עצמו זרם מתמשך של עוברים. המעבר "חלק" – איש לא נעצר או עוכב.  "איזה יופי" – איזו תמונה מסולפת. את האמת הצליחו שלטונות הכיבוש להסתיר היטב בעזרת משטר ההיתרים. כולם עוברים - אך את אלה המנועים ניתן לראות רק מאחורי הקלעים והישראלי המצוי אינו מתעניין "במאחורי הקלעים". כך יכולה ישראל להמשיך ולהתעלל בפלסטינים הכבושים כבר 70 שנים. סיפור המלחמה באוקראינה רק מוכיח כי רחוק מהעין גם רחוק מהלב. שום סנקציה לא הוטלה על אף אחד בגלל ההתעללות המתמשכת בפלסטינים!

איש אחד עצר לשוחח – הוא מעזה אך חי כנראה עכשיו בבית לחם. לא שאלנו מספיק שאלות, אולי מגודל התדהמה. האם גם אנחנו התרגלנו לכיבוש? האם הצליחו לשטוף גם לנו את המוח? למה נדהמנו שאיש מעזה גר בבית לחם – ככה זה בעולם הנורמלי. אדם בוחר היכן יגור ולאן יחליף את מקום מגוריו.

בכל פעם שאנו נמצאות במחסום ומסתכלות על הקירות המקושטים בפוסטרים של משרד התיירות הבושה משתלטת עלינו. הרי הפלסטינים העוברים במקום לא יכולים לבקר בפינות החמד המוצגות על הקירות! המחשבה העולה היא "נא באוזן" – וזה מרתיח לנו את הדם.