דוח משלוש משמרות של ליווי רועים פלסטינים בבקעה

שתפו:
Facebook Twitter Whatsapp Email
מקום או מחסום: 
צופות ומדווחות: 
נורית פופר, אירית סגולי ומיקי פישר,  צביה שפירא (מדווחת)
13/03/2019
|
בוקר

בשלושת השבועות האחרונים בימי רביעי הצטרפתי לליווי רועים פלסטינים בבקעת הירדן. נענינו לקריאותיו של גיא הירשפלד מתעאיוש לעבות את המשמרות שלהם, שמלוות רועים בבקעה ונתונות להצקות של מתנחלי המאחזים השונים.

בשלושת הפעמים ליווינו נורית פופר ואני את הרועה ח' מקהילת חדידייה. ב-13.03 הייתה איתנו מיקי פישר וב-27.03 הייתה איתנו אירית סגולינפגשנו בתחנת הרכבת ראש העין - צפון.

ב-13.03 נסענו מיקי נורית ואני במכונית שלי לבקעה, ואילו בשתי הפעמים האחרות נסענו ברכבו של עומר (פעיל מתעאיוש)  מראש העין .

אנחנו נפגשות עם הרועה ששמו ח' לאחר שאנחנו מתאמות אתו יום קודם ומודיעות לו שנגיע. הפגישה היא תמיד באותו קטע כביש סמוך לאחת ההתנחלויות. כשמופיע העדר במעלה הגבעה אנחנו צופות בכבשים היורדות למטה לכיוון הכביש. המראה יפה ביותר. על הכביש דוהרות מפעם לפעם המכוניות של המתנחלים ויש לציין שהם מחכים בסבלנות עד שהעדר כולו יחצה את הכביש. אולי כי הם רואים אותנו צופות ליד הכביש.

ח' אמר לנו כי כשהוא יודע שלא יהיה לו ליווי הוא לא הולך לכיוון הזה, מפחד מפני המתנחלים. לאחר חציית הכביש העדר עולה במעלה הגבעה הפורחת כולה. תקופה זו היא שיא הפריחה בבקעה. מי שמכיר את הבקעה בימי הקיץ או בשנים השחונות שהיו לאחרונה לא יכול שלא להתפעל מהיכולת של האדמה לאצור בתוכה מאגר זרעים כל כך עשיר ומגוון שבא לידי ביטוי בשנה ברוכת גשמים. והשנה הזו היא לכל הדעות אחת השנים הברוכות ביותר שהיו בבקעה.

אנחנו מלוות את הכבשים המלחכות עשב ועינינו לא יכולות לשבוע את היופי הזה. בתחילה שלט הצבע האדום של נורית אסיה ודמומית ארץ ישראלית, בשבוע שאחריו הצבע ששלט היה סגול (עכנאי יהודה) וכחול (לשון הפר הסמורה ולשון הפר המצויהולפני שבוע כבר שלטו הצמחים הסוככיים שצבעם לבן בוהק  )אסתום מצוי, סלסלה מצויה, ודרכמונית מצרית) בין הצמחים הצבעוניים השולטים מסתתרים גם צמחי נץ חלב,  פשתה שעירה ועוד רבים אחרים.

ח' קוטף ענפים של אזוב מצוי  ומוסיף לתה החם שהוא מכין בקומקום הקטן שלו בשעת הארוחה, שאנחנו אוכלות איתו. הוא מכבד אותנו בפיתה טעימה שהוא מחמם על המדורה הקטנטונת, שהוא מצליח להדליק גם בימים שבהם הרוח חזקה וקרירה. ח' רוכב על חמור שאליו קשור אחד או אחת הכבשים. הוא הסביר לנו שכך הוא מרגיל את הכבשה שהוא בוחר  להיות משכוכית - כלומר הכבשה המובילה את העדר, שפעמון גדול קשור לצווארה והיא או הן הולכות בעקבות החמור. ח' קרא לה מוריה.

בימים האלה שהבקעה פורחת והרוח קרירה, קשה לדמיין עד כמה בקיץ הכול כאן יבש וחם והצבע החום שולט. גם הרועים נהנים מהתקופה המבורכת הזאת שבה יש לכבשים אוכל טרי בשפע.

שתי הפעמים האחרונות עברו עלינו ועל העדר בשקט ונחת. נערי הגבעות אולי צמו בתענית אסתר או היו עסוקים בדברים אחרים. הם לא הגיעו להציק לעדר ולחמודי.

בימים אלה הרבה מן הכבשים בהיריון, וקרה לנו שראינו כבשה שנעצרת באמצע הדרך ומתחילה לפעות בקול רם, פשוט רוצה להסב את תשומת ליבנו. כשנורית הלכה כדי לכוון אותה להצטרף לעדר, ראינו שהיא המליטה טלה קטן ויפהפה עם פרווה שחורה ולבנה. קראנו לח' ועד שהוא הגיע הטלה כבר נעמד על רגליו והחל לינוק מעטיני אמו השופעים.  מכיוון שהטלה יכול ללכת רק לאט בינתיים, ח' שם אותו בשק שעל גב החמור.

כך אנחנו מלוות את ח' עולות ויורדות עם העדר לקול צלצולי הפעמונים של המשכוכיות הפלסטיניות  ולקול מטחי היריות מהמטווח הצבאי הקרוב לכאן של היאהוד. ואין צורך לציין כאן מה הקול הערב לנו יותר.

בשעה 14.00 בערך ח' מחליט לחזור ולחצות את הכביש אל המאהל שלו ואנחנו מחכות לעומר והמלווה שאיתו שיסיימו את הליווי שלהם ויבואו לקחת אותנו למרכז.

אנחנו מגיעות בדרך כלל ב15.30 לראש העין.