יום בבקעת הירדן
30 משפחות, כ-218 איש ואיש ילדה וזקן גורשו מבתיהם בשבוע שעבר והיום משעה 10.00 עד 17.00.
תושבי אל מליח יצאו ב-10.30 מבתיהם, ילדים , זקנים בני 70 ומעלה, אישה עם תינוק בן שבועיים. חלקם הועמסו על טנדר וחלקם הלכו מזרחה ברגל. במרחק כ-200 מ' מהבית עצרו ,נכנסו לשדה של אפונה והתיישבו שם במרחק כ-30 מ' מהכביש. הם חששו להתרחק מהבית כי כל רכושם, ובעיקר הצאן, נשאר שם.
יום מקסים היה – השמש זרחה, רוח קלה נשבה והחבורה התפצלה ל-2 – חציים ירדו לואדי וטיפסו על ההר ממול וחציים נשארו קרוב לכביש. 2 זקנים אספו זרדים ועשו מדורה קטנה עליה בישלו תה. חבורת נערות התיישבה בצד, פיצחה גרעינים והרבתה לצחקק. הילדים התרוצצו הלוך ושוב בין 2 הקבוצות.
התיישבנו עם הנערות שבתחילה היו חשדניות ואחר כך הפכו לחברות לנו. יופי - יש לנו טיול בטבע, הן אמרו. אין עבודה, אין לימודים (כי אי אפשר יהיה לחזור בצהריים מבית הספר ולאן ילכו). חופש ! בצהריים הבאנו להם אוכל מטובאס, אבל היה מיותר כי הם הביאו לעצמם אוכל חם בצידניות.
אללה עזר להם והיה יום נפלא, אבל מחר יהיה סוער וגשום , וגם במזג אוויר קשה הם נאלצים לשהות במשך כל היום בחוץ, ללא הגנה מפגעי מזג האוויר והצבא , כרגיל, לא מתחשב. עצם גירוש הכפוי על מאות אנשים , אי היכולת של בני אדם לשכון לבטח בביתם, הוא פשע מלחמה. האם יעלה על הדעת לירות טילים במקום צפוף אוכלוסיה יהודית בישראל ?
לקראת צהריים התחלנו לשמוע בומים – צלילי התפוצצויות מהטנקים והתותחים שרמסו שדות והתמקמו בכל פינה .
בתוך שהותנו באזור הפינוי, ב-10.00 קיבלנו טלפון מבוהל מיוסף ממקחול שרעה את הצאן לא הרחק מהכביש העולה לחמדת. מתנחלים הגיעו למקום והחלו לגרש את העדר שלו. סתם, לשם ההנאה שבדבר. גם את בורהאן שרעה במרחק מה ממנו הם ניסו לגרש. הגענו לשם במהירות ומצאנו 2 נערים מתנחלים פרועי פיאות על הגבעה שמעל ליוסף והצאן. גם גיא הירשפלד הגיע ובעיקבותיו שוטר בשם איסאם. תגבורת של ואן מלא נערי גבעות הגיעה גם היא. בדרך , כשחלפו על פני, הם עברו עם רכבם למסלול שלי כדי להוריד אותי מהכביש לעבר תהום שהתפרשה לימין הכביש....
איסאם הוא נעים הליכות, גרש את המתנחלים וביקש מהפלסטינים לא להתקרב אליהם (כאילו שמישהו מהפלסטינים ניסה אי פעם להתקרב אל המתנחלים החמושים...), אך לא עצר אותם.
משם נסענו לבורהאן שרעה למטה במרחק מה מאחיו. ובעוד העדר רועה לו בנחת למרות נערי הגבעות המטורללים פרשה לה אחת הכבשים וזה מה שיצא ללא הרדמה ובדממה שלמה. וכעבור חצי שעה עמדה על רגליה.