מת"ק עציון

צופות: 
נתניה ג’, שלומית  ש’,   אורה א'
13/01/2020
|
בוקר
Seriously? Does this make us safer?

 

היום זכינו בחוויה מפתיעה                                                    

כשהגענו,  המתינו  באולם של המת"ק אנשים אחדים  תושבי בית לחם.  לדבריהם,  למרות ההודעה  שפורסמה לפני כמה שבועות, שקבעה שתושבי בית לחם ויישובים נוספים לא יטופלו עוד במת'’ק עציון  אלא  במת'’ק אחר,  הרי שתושבי בית לחם עדיין מטופלים בעציון.  בין הממתינים  היה אדם מבוגר, קטוע רגליים, שישב בכיסא גלגלים. הוא חולה סוכרת בן 52 (נראה הרבה יותר מבוגר), ומטופל בבית חולים  בירושלים. הבוקר  הוא בא  למת"ק  לקבל  רישיון  כניסה לישראל  כדי להמשיך את הטיפולים בבית החולים אבל נדחה. הורו לו  לבוא שוב מחר, אף כי ראו שאינו 'קל רגליים'. מדוכדך ואובד עצות הוא ביקש את  עזרתנו. דיברנו עם חנה ב'  וביקשנו שתנסה להאיץ את התהליך כדי שיקבל את אישור המעבר כבר היום. בעוד אנו משוחחים נכנסו לאולם קצין וחייל. הקצין, בחור עדין ומאיר פנים, ניגש אל היושב בכיסא הגלגלים, לחץ את ידו והחל לשוחח איתו. הוא לא פתר מיד את בעייתו אבל  אמר לו לבוא  ביום חמישי ולבקש מהחיילים שיקראו לו.  לפרידה,לחץ שוב את ידו  של הפלסטיני. הפלסטינים שנכחו באותו מעמד השתוממו. אנחנו נהנינו. לעיתים רחוקות אנחנו זוכים לחוויה נעימה במת"ק .

בצאתנו פגשנו את אחד החיילים  הקבועים שתמיד נוהג בתוקפנות כלפינו. הפעם הוא לא ניסה לסלקנו מאולם ההמתנה אלא נהג במתינות.  כנראה שקיבל הוראות מהקצין הצעיר. נתניה סיפרה שהיא ראתה קודם שאנשים מסייעים לנכה עם הכיסא להיכנס למכוניתו והחלה לצלם אותו. הקצין ניגש אליה ושאל אם ביקשה את רשותו של האיש לצלמו. כשהשיבה בחיוב , התיר לה להמשיך לצלם.