בית לחם (300)

9:15 – 10:50

טור של אוטובוסים מחכה ליוצאים מן המחסום. יש הרבה נשים וילדים, אבל גם גברים מבוגרים וצעירים יותר. 2 עמדות פתוחות. מאבטח חדש.

בסביבות 10:00 קולות נשמעים מהצד הפלסטיני של המחסום ופלסטינים רבים מגיעים פתאום ונוצר טור ארוך של ממתינים. נפתחת עמדה שלישית אבל ההתקדמות עדיין איטית מאוד. קבוצה מאוד גדולה, ברובה נשים ואחת הנשים מסורבת. אחד הגברים, כנראה בן זוגה, מתערב ומנסה לשכנע את החייל שייתן לה לעבור:  "אפילו לירדן עברנו עם הדרכון הזה, אז פה לא נוכל לעבור?!"  אבל זה לא מועיל והאשה נאלצת לחזור לכיוון בית לחם.
אשה אחרת, מבוגרת, מנפנפת בפיסת נייר עליה כתוב מספר תעודת הזהות שלה. היא שכחה את התעודה בבית אבל מבקשת שיבדקו במחשב שהיא בסדר: "בכל מקרה היא מבוגרת מאוד!" מוסיף גבר שהתנדב לעזור לה. אני מציעה לחייל: "אולי תקרא לקצין כדי שיבדוק ויחליט?" אך החייל טוען שאלה הפקודות שהוא קיבל.

הצפיפות גדולה. פתאום יוצא המפקד הצעיר, הנמרץ, דובר ערבית רהוטה. הוא בכל מקום, שואל, שומע, פוסק. בסופו של דבר נכנס לאחת העמדות ומתחיל להעביר את האנשים, בקצב שלו ותוך 7 דקות המחסום שומם.