מחסום הזיתים - ילד קטן שרצה לעבור לירושלים עם אמא - הוחזר

מחסום 300 (בית לחם), הדרך האמריקאית הדרומית, ראס אל עמוד; א-טור הבית המועמד להריסה, מחסום הזיתים

7:20  מחסום בית לחם (300)

צפוף ומלא במדרכות ובשביל המובילים למחסום. עובדים מחכים למעסיקים, וטוענים שיש פחות עבודה. רבים אומרים שקיבלו חיסון שני בישראל, ומחכים שיעברו שלושה חודשים עד למתן החיסון השלישי.

  מתקשרת לל' מבית לחם, שמנועה ממעבר כבר שבועיים מאז קיבלה את החיסון השלישי ברשות הפלסטינית. גם היום דיווחה שלא עברה. היא מיואשת, עכשיו כמעט כריסטמס והפרנסה חיונית מתמיד. גוני וסילביה מטפלות במקרה שלה כבר כשבוע, ושלחו את כל המסמכים הנחוצים למינהל בבית אל. בהמשך גילינו שהיא לא היחידה שנדחית בגלל שאין רישום במחשב המחסום על החיסון שקיבלו (האישור המודפס אינו תופס בגלל אפשרות לזיופו). מתברר לנו היום שאי העדכון של סטטוס המתחסנים במחשבי המחסומים בירושלים הוא תופעה גורפת.

בצד הישראלי המעבר דליל, השאלה היא מה קורה בצד הפלסטיני. ממאמר של שיחה מקומית מתקבלת תמונה שהמחסום תוכנן בצד הפלסטיני לשתי קרוסלות שמהן יש מעבר ל-8 קרוסלות ראשוניות ועמדות בדיקת מגנומטר בצד הישראלי וכך נוצר צוואר בקבוק במעבר. 

אנחנו מתקבלות במחסום בסבר פנים יפות, ללא איומי מאבטחים. ניגש אלינו מפקד המחסום (משטרה), ומנסה לחפש את נציג המת"ק, אבל הוא עזב. אז אין אפשרות לברר ישירות אתו מה המצב במחשב המינהל האזרחי. מפקד המחסום טוען  בפסקנות שברגע שברשות הפלסטינית מעדכנים על חיסון שניתן, הדבר מעודכן במערכת המינהל. הניסיון מלמד שהוא לא צודק. גם ל' וגם כל המתלוננים האחרים חזרו אל רשות הבריאות הפלסטינית לברר אם עדכנו את הישראלים – לכולם נאמר שכן, ביום החיסון עצמו. האם העיכובים בגלל חופשי חנוכה של עובדי המינהל, או שיש סיבה נעלמת אחרת? לא קיבלנו תשובה.

 הדרך האמריקאית הדרומית עד ראס אל עמוד

מראים לברוס את הגשר הענק מעל נחל דרגות המחבר את דרום ירושלים עם מחסום מזמוריה ותקוע. למי בדיוק מיועד הכביש הזה? בראס אל עמוד מול קברי הר הזיתים פונים לאבו דיס. עולים לצלם את מלון קליף המתפורר לאטו בין החומות. זה המקום שבו אנחנו מדברים על הסקר הנרחב המתנהל עתה בירושלים מטעם האפוטרופוס הכללי – ובו בודקים את בעלי הטאבו של חלקים גדולים של ירושלים. האם היו שם ב-1967, האם הטאבו שלהם תקף? אם לא – יאללה – אדמת אפוטרופוס פנויה להתנחלות. מלון קליף הוא דוגמה אכזרית להשתלטות כזאת על אדמה פרטית – הבעלים גר ב-1967 200 מטרים בלבד משם.

ביקור בבית דירות מיועד להריסה בא-טור, באזור שלרגלי מחסום הזיתים

נתניה הייתה פה בהפגנה בשישי האחרון ובאנו לפגוש את אחד הדיירים. זהו בית דירות בן 5 קומות מאבן, שנבנה ללא היתר (כי אין היתרים). מתגוררים בו כבר מ-2011. 10 שנים של מאבקים משפטיים להשגת היתר והצעות רבות של הדיירים לא הועילו. ברוס שפר מצלם את האנשים העומדים להיות חסרי בית. (ראו תמונה). מסביב כמה חורבות בתים, אך כמה בניינים דווקא עומדים על תילם. הוויכוח העצוב הוא מי יהרוס – הדיירים עצמם או העירייה בעלות של 200,000 ₪ למשפחה.  

מחסום הזיתים

היה אמור להיות שקט בשעה זו (9 בבוקר), אבל המחסומים תמיד מלאי הפתעות – לרוב גרועות. היום מחזירים פה כמה וכמה אנשים בגלל שהרישום של החיסון השלישי שלהם לא נמצא במחשב שבמחסום. אחד מהם, בעל חברה ירושלמית הגר בעזריה המופרדת בחומה מאבו דיס, התפלא לגלות שבמחשב רשום שעדיין לא קיבל את החיסון השני – בעוד שבידיו אישור חתום שהתחסן חיסון שלישי לפני 10 ימים. מתקשרים למת"ק עוטף, עולה קצין לטלפון, ושוב חוזר הנרטיב ששמענו ממפקד מחסום בית לחם:  ברגע שמשרד הבריאות הפלסטיני מדווח על החיסון, מתעדכן הסטטוס במחשב המינהל. במשמרות קודמות גילינו שלפעמים הבעיה היא שמחשב המחסום אינו מסונכרן לגמרי עם נתוני מחסום המינהל בבית אל – אבל יותר מ-10 ימים וגם בבית לחם וגם בזיתים? זוהי כבר תופעה כללית. האם הבלגאן חוגג במינהל, או שחופשות החנוכה מנעו הקלדה של נתונים חיוניים לנתינים הפלסטינים שנתפסים כשוליים?

אה, ושכחנו לספר שגם החזירו ילד קטן שרצה לעבור לירושלים עם אמו בגלל שלא היה אתו קושאן.  גם זה חשוב לביטחון המדינה. או להיפך, אם חושבים רחוק יותר...