ריק מאדם בשש בבוקר בכניסה למחסום קלנדיה

צופות: 
חנה שטיין, רונית דהאן-רמתי (מדווחת ומצלמת)
12/12/2018
|
בוקר

הגענו לקלנדיה ב-5:15 לערך. בחוץ חשוך וקר. בהתקרבנו לחניה ראינו גם הפעם אנשים יושבים סביב מדורות שהם מדליקים כדי להתחמם.  ליד המחסום מקבל את פנינו זרם של אנשים. כיווינו שזה מבשר טובות, ואכן כך: בצד הפלסטיני לא היו בכלל תורים. 5 עמדות בידוק היו  פתוחות ומעט אנשים לפניהן. מוכר הבייגלה במקומו הרגיל, בפינת הסככה ניצב דוכן הפלאפל, אך הקיוסק שניצב בד"כ בחוץ לא נמצא היום. מזה כמה שבועות העבירו את עמדת טיגון הפלאפל החוצה. זה מקל על הריחות בתוך הסככה. נראה מה יקרה כשיהיה גשם.

החייל באקווריום מכניס בכל פעם את כל האנשים שחיכו במכלאות ולפניהן. בהתחלה הוא היה פותח רק את הקרוסלה שבקצה המכלאה השמאלית (הקרובה לאקווריום). האנשים צעקו אליו, אך לאחר רגע הצטרפו לתור במכלאה זו ונכנסו. בהמשך, אם היו יותר אנשים, הוא פתח גם את הקרוסלה בקצה המכלאה האמצעית ומאוחר יותר גם את הימנית. לעתים נשארו הקרוסלות פתוחות לזמן מה. התחושה היתה שקצב הבידוק מהיר. בסביבות 6 הגיע שוטר. נשים וזכאים אחרים שהגיעו ראו שאין צורך להמתין לפתיחת השער ההומניטרי והצטרפו לתורים הרגילים.

כך זה נראה בסביבות 6 בבוקר, רגע אחרי שהקרוסלות נפתחו וכולם עברו לכיוון עמדות הבידוק:

ריק מאדם בכניסה למחסום
ריק מאדם בכניסה למחסום
צילום: 
רונית דהאן-רמתי

ממש ימות המשיח... בדיעבד תהינו אם זה נבע מכך שפחות אנשים הגיעו עקב מחסומי דרכים וסגירת היציאות ממקומות מסויימים.

השער ההומניטרי לא נפתח גם אחרי 6, אך לא היה בכך צורך. עד שהגיעה אשה מבוגרת בכסא גלגלים. בתזמון מושלם, באותו זמן הגיע גם חייל המת"ק. לאחר בדיקת האישורים שלה ושל מלוויה חייל המת"ק והשוטר פתחו עבורה את השער ההומניטרי וגם את השער שליד הקרוסלה שאחריו. החייל ליווה אותם בהמשך הדרך כדי להקל על פתיחת השערים (בחלק מהעמדות יש שער בנוסף לקרוסלה, שניתן לפתוח אותו במקרה כזה).

יצאנו החוצה לראות אם יש חדש. לפני שיצאנו שמענו קולות רמים בתור שבמכלאה וחשבנו שזו סתם שיחה ערה. כשחזרנו ראינו שהשוטר נמצא ליד עמדות הבידוק ומשוחח עם אחד האנשים. מסתבר שהתפתחה איזו תגרה קטנה בתור. החייל הצטרף אליו והם ניגשו אל עמדה סמוכה ממנה יצאו שתי נשים ואחת מהם החלה לצעוק ושוב התפתח קרב צעקות ביניהם. ראינו שגם המורה דובר הגרמנית (אדם עדין וסימפטי, שאנו משוחחות איתו לעתים קרובות) התערב בשיחה, כנראה סיפר לשוטר והחייל מה קרה. בסופו של דבר תוך כמה רגעים הרוחות נרגעו, המורה והנשים חזרו לתור אחד, האיש לווה ע"י השוטר לתור אחר והשוטר והחייל חזרו לאזור הסטרילי. שאלנו את השוטר מה קרה והוא אמר: "זה היה הדדי", הוא דחף אותה, היא דחפה אותו, בסופו של דבר לא נמצא אשם אחד... שמחנו להיווכח שהם פעלו להרגעת הרוחות ולא לענישה.

בשש וחצי הצטרפנו לתור קצר באחת המכלאות. אחרי שעברנו התרוקן לגמרי והקרוסלות נותרו פתוחות. בעמדות הבידוק מכניסים בד"כ דרך הקרוסלה 5 אנשים בכל פעם. לאחר שנכנסים מניחים את החפצים במכונת השיקוף והאנשים עוברים אחד אחד את המגנומטר ועמדת הבידוק שאחריו. בכל עמדת בידוק יש שני חיילים: אחד בודק את מכונת השיקוף והשני את התעודות מול המחשב. החיילים יושבים בתא מבטון מזויין עם חלונות משוריינים ("אקווריום"). בעמדות 1-2 ו-3-4 יושבים 4 חיילים גב לגב באותו אקווריום, שניים פונים לכל עמדה. אחרי שכולם עוברים פותחים את הקרוסלה הנוספת ומשם יוצאים אל מסדרון, שמוביל לקרוסלה נוספת (שפתוחה תמיד) והחוצה.

בחרנו בעמדה 3. עברנו בקבוצה של 5, לפנינו איש אחד ושתי נשים אחרינו. החיילת בעמדה מסמנת לנו בתנועת ראש לעבור. כשאנו כבר ממתינות עם הבחור שעבר לפנינו ואחת הנשים שאחרינו לפתיחת הקרוסלה האחרונה, לפתע קוראים לנו לחזור. החייל שפונה בכלל אל עמדה 4 החליט לקרוא לנו חזרה. אנחנו חוזרות והוא מחליט שעליו לברר משהו טלפונית. "מחייכות, אה?!" הוא אומר לנו. החיילת שואלת אותו: "מה הבעיה שלך?", אך הוא בשלו. בינתיים הבידוק של שתי העמדות נעצר. האנשים מאחור מתחילים להפגין קוצר רוח, ובצדק. ביקשנו שיעבירו בינתיים את הפלסטינים והבטחנו להמתין, אך לשווא. למזלנו זה לא לקח הרבה זמן ולמרות העיכוב עברנו הכל תוך פחות מרבע שעה.