הגדר שמקיפה את אריאל מחקה את מקאם שיח' אחמד אל קס'ב
כמה אומץ וחזון נדרשים לתוכנית סביבתית מרהיבה כזו שהכפר הפלסטיני יאסוף מטפח
שאיפת ההתרחבות והצמיחה מזרחה של העיר (התנחלות) אריאל מגוּבה בהתנחלויות ומאחזים אשר לופתים מכל עבר את הכפרים הפלסטינים יאסוף ואיסכאכא. הם קבלני הביצוע של העבודה המלוכלכת, של נישול הפלסטינים מהאדמות שנותרו בידיהם לאחר הקמת אריאל וההתנחלויות והמאחזים באזור. זו חלוקת עבודה מושלמת בין אריאל, בעלת הדימוי המהוגן והתרבותי כעיר שבה לומדים ומלמדים ישראלים ב"אוניברסיטת אריאל בשומרון", לבין שאר התנחלויות והמאחזים, אשר חותרים ללא הרף לקידום "גוש אריאל". אריאל צמודה גב לגב עם סלפית, עיר המחוז הפלסטינית, וביחד שתיהן מוקפות ב- 22 כפרים ערבים ו-22 התנחלויות ומאחזים.
לאחר תחקיר מפות מצאנו שגדר ההפרדה אשר נבנתה סביב אריאל מָחְקָה את מקאם שיח' אחמד אל קס'ב בכפר מרדה (שעל 55 אחוז מאדמתו נבנתה אריאל). ממרדה, צפונית לאריאל, נותרה רק רצועה צרה בצורת חריץ גבינה בין הגדר של אריאל לבין כביש 505; משולש עם שני פתחים לכביש 505 שמוצב בהם מחסום צהוב.
ההבדל בין המפות מגדיר במידה רבה את שני תחומי התמקדות שלנו: גורל הכפרים בצבת ההתנחלויות והמאחזים (הפקעות, צווי הריסה, שרפת מסגד בלב הכפר לפני חמש שנים), וגורל אתר המורשת הפלסטיני מקאם שיח' אבו זרד. אין צורך לומר: איש לא שאל ולא ביקש רשות ולא בחן חלופות שימנעו את הריסת המקאם. מפת עמוד ענן היא העד האחרון להרס זה בינתיים.
יצאנו לבחון את ההשפעה ההרסנית של אריאל על המרחב הפלסטיני בן 22 כפרים ועיירת המחוז סלפית. התחלנו בכפר יאסוף, אשר נמצא בתווך בין אריאל, כפר תפוח והמאחז תפוח מערב לבין התנחלות רחלים והמאחז שלו נופי נחמיה.
מקאם שיח' אבו זרד
המקאם נמצא שני ק"מ מזרחית לאריאל, ממש לפני החרטום המזרחי שלה, שבו יושבת אוניברסיטת אריאל, מגרש הספורט ומעונות הסטודנטים. ממש אידיאלי ליציאה לטבע ולפסגת הר בגובה של 680 מ' .
על שטח של 29 דונם ובו המקאם, אושרה שמורת טבע בשם "שמורת אלוני תפוח", מאושרת יו"ש מ 15/3/1995, אולם לא הוכרזה עד היום מסיבות מדיניות. הסיבות המדיניות הן שתיים: היא נמצאת בשטח B וללא אישור הרשות לא ניתן חד צדדית להכריז על שמורה. ולכן היא גם בסטטוס של: שמורה לא מנוהלת. סטטוס שיכול להשתנות ברצות האדון (במדריך לשמורות הטבע בישראל מ1985 השמורה כבר מופיעה בשם "שמורת תל תפוח").
מדוע הסטודנטים של אריאל ומתנחלים אחרים אינם מבקרים היום בשמורה? למרות שכתוב שהמקום: "מזוהה עם העיר הקדומה תפוח, המוזכרת כנקודת ציון בגבול נחלות השבטים אפרים ומנשה."
ההסבר מופיע בכל אתר אינטרנטי: "השמורה אינה נגישה כיום למטיילים וסמוכה מאד לכפרים עוינים! הטיול בשמורה אסור לבודדים ומחייב אישור של כוחות הביטחון."
במועצת יאסוף ציפתה לנו הפתעה, בתגובה למפות שהבאנו עם המידע הכתוב בהן בעברית (כאמור בתאום). הם פרסו לפנינו מפות עם תוכנית מפורטת להקמת פארק לאומי פלסטיני במקום. פארק שהרשות מעונינת בו כולל שר התרבות, התיירות וראש המחוז שבסלפית. יש גורם איטלקי בתמונה. שותפים לפארק יהיו בני יאסוף מרדה ואיסכאכא. ועכשיו, המכשול הרגיל - כסף.
מבית המועצה יצאנו בחבורה גדולה למקאם, גם ראש איסכאכא הצטרף. הראו לנו את היסודות הרומים שעליהם נבנה המקאם וחפירות שערכו הפלסטינים במקום.
בעבר נהגו להבעיר אש כדרך לתקשורת בין כל הנקודות הגבוהות על ההרים שעליהם נבנו המסגדים/מקאמים. איזה אומץ וחזון ראויים להערכה נדרשים לתוכנית סביבתית שאפתנית כזו? שני ק"מ מהעיר שהשתלטה על הנפה אריאל.
הביקור הסתיים בחטף: ביקשנו לצלם את המחסום החקלאי שהוקם על אדמתם, בואך למאחז "תפוח מערב". מעבר לשער השתלטו המתנחלים על אדמות פרטיות ונטעו בהן עצים משלהם. עתירה של ארגון יש דין הביאה להחלטה לפנותם אך זו שונתה והשאירה את האדמות בידי המתנחלים. הביקור וצילום המחסום הזניק לכפר שני רכבים צבאיים ונאלצנו לסיים את הביקור ולהיעלם במהירות.