מחסומי הצפון, עאנין: החיילים דווקא רוצים לעזור אבל מלמעלה מסרבים

11:30 חולפות במחסום ברטעה, כל החניונים מלאים.

11:40 מחסום יעבד-דותן

טרקטור עם מחרשה מגיע מכיוון שטחA , חוצה את המחסום וממשיך שמאלה לכיוון התנחלות מבוא דותן. אחריו - משאית עם עגבניות ואגסים. ממגדל השמירה יורדים אלינו שלושה חיילי נח"ל, שמאיישים עכשיו את המחסום. שומעים עלינו לראשונה, מתעניינים קצת ומספרים על ניסיון פיגוע שהתרחש אתמול במחסום טולכרם.

12:00 מחסום ברטעה-ריחן

חניון המשאיות מלא לגמרי ומשאיות אחדות ממתינות במגרש הכללי. הן עולות לבידוק בדבוקות של חמש משאיות וזמן הבידוק הכולל הוא בין שעה וחצי לשעתיים. משאית עם קרמבו ופיצוחים תחכה כאן עד הערב. משאית עמוסה במיטות מתכת משכם ממתינה בחניון הכללי. "רק מיזרון ולישון," אומר הנהג. הוא מחכה משש בבוקר לעלות לבידוק. "הכל מסודר. הכל יפה.." הוא אומר בציניות.  קבוצת פועלים חוזרת מהעבודה בשעה המוקדמת הזאת. הם עובדים כבר כשנה וחצי בתחנת הרכבת בלוד, בבניית "מחסנים לתיקון רכבות". נשלחו היום הביתה מוקדם בגלל המצב הביטחוני בדרום. ב-12:20 משאיות עולות לבידוק ומשאית המיטות עוברת לחניון המשאיות. הנהגים יושבים מתחת לסככה ליד המזבלה הגדולה. על שאלתנו מי יפנה את האשפה הם עונים "זה של ישראל". דניס, מפקד המחסום יאמר לנו אח"כ באדיבות שהמזבלה - "שלהם"...

12:30 מחסום טורה-שקד

איש אחד עם שתי שקיות עובר לגדה. חיילות משטרה צבאית משוחחות בנחת ליד עמדת השמירה. מכונית מגיעה ונכנסת מיד. וכרגיל כאן - שקט, רגוע, מטונף ומסריח.

12:45 מחסום עאנין

השערים פתוחים. ג'יפ צבאי חונה במרכז המחסום עם מנוע מותנע. מגיע רכב חילוץ והצלה. נראה שהביאו לחיילים ארוחת צהריים. בשעה 13:00 בדיוק עולים שני חיילים וחיילת מהמחסום הסמוי מהעין, שנמצא במורדות המחסום לכיוון הכפר. הם נועלים את המחסום האמצעי. פלאח מגיע ממטע הזיתים הסמוך, מתנשף ומיוזע, שק זיתים על הכתף. חברו מגיע עם חמור עמוס בשקים. לבסוף הם מניחים על האדמה 6 שקים. החיילים מנסים לקבל אישור לפתוח מחדש את השערים אך אינם מורשים לעשות זאת. מסבירים שנעילת השערים מעבירה את הגדר לפאזה אחרת וזה לא פשוט לשנות. מצטערים. הפלאחים מתבקשים משום-מה למסור את פרטיהם לחיילים, כולל מספרי טלפון ומתמקמים בהשלמה להמתנה של שעתיים וחצי עד פתיחת השערים הבאה. החיילים אינם נועלים את השער בפניהם וגם אינם ממהרים להסתלק. הם עדיין היו שם באחת וחצי כשעזבנו.