קלנדיה

צופות: 
תמר פליישמן.
12/07/2016
|
אחה"צ

לפגוש אנשים שהצליחו לחמוק בדרך לא דרך מסגר וכתר כדי להביא מזון לפיות רעבים, לפגוש את המסירות הזאת של אבות לילדיהם, זה להבין את אפס קצהו של משהו שהוא חזק מהפחד והרובים.

לראות עוד בית שהצבא הרס זה לראות ניצנים של שנאה.

לא הרתעה ולא חרטה. 

בין הזית לתאנה קומה עליונה פעורה צועקת שנאה ונקמה.

image001_4.jpg

שנאה ונקמה אומרת גם הדרך אל הבית.

דרך לא סלולה, דרך של עפר כבוש ואבק ואשפה,

דרך שביוב מבעבע זורם לאורכה.

image003_5.jpg

 

ואין סיכוי שתקווה תמלא את הלב הקטן של מרמרייה בת הארבע וחצי ממחנה הפליטים בלטה שנוסעת כל יום כדי לעבור טיפולים בביה"ח אוגוסטה ויקטוריה.

image005_4.jpg

הימים עוברים על מרמרייה בנסיעה והמתנה וטיפול של לא יותר מחמש שש דקות, ושוב נסיעה ושוב המתנה,

כך מבוקר עד ערב,

כי בגלל מגבלות שהריבון הטיל על מערכת הבריאות הפלסטינית בגדה וברצועת עזה, אין בכל פלסטין ולו מכשיר אחד לטיפול בהקרנות לחולי סרטן.