קלנדיה

חזרנו לקלנדיה לאחר היעדרות של שבועיים. בינתיים תם הרמדאן, עיד אל פיטר עבר וגם חג השבועות.  

אנחנו מגיעות כעת בשעות מאוחרות יותר, כי גם הפלסטינים מגיעים מאוחר יותר מבעבר, לאור המעבר המהיר במחסום החדש. לקראת 6 הגענו למחסום. באזור שלפני המחסום נמשכות העבודות על הדרכים והמדרכות. בצד הישראלי ראינו שסולקו המגנומטרים שראינו בפעם הקודמת ליד הדלתות שבקיר. כנראה שימשו רק בימי ששי של הרמדאן.

עברנו לצד הפלסטיני ושמחנו לפגוש את ידידנו אבו רמזי, מוכר הבייגלה. הוא שב למקומו הרגיל לאחר הרמדאן. ליד הכניסה למחסום עצמו עמד בחור שמכר עוגות מתוך ארגז קטן. לא ברור לנו אם הוא שייך לאנשי הקיוסק, או אולי למי שהיו מוכרים עוגות במחסום הישן בעבר.

השירותים הממוקמים במחסום הישן היו פתוחים – גם של הגברים וגם של הנשים – ומוארים. החלק הקדמי היה גם יחסית נקי. בדקנו את מצב התאים אצל הנשים ושם היה בכי רע...

הלכנו לכיוון החניה והקיוסק וגילינו שהבודקה של הקיוסק, שנעלמה בתקופת הרמדאן, חזרה למקומה בקצה מיתחם המחסום. נוספה גם פינת ישיבה מוצלת, לנוחות הקונים. קנינו כוס תה בשמחה.

הבחנו שבחניה שליד נתלה שלט לכבוד הרמדאן. לא הבחנו בו בעבר. בתחילה לקח לנו רגע להבין מי תלה את השלט, ובעזרת הערבית ששתינו מסוגלות לקרוא (אם כי לא תמיד להבין...) פענחנו שהשלט הוא ברכה לחג מטעם החניה – חניית האחים. הסיבה לבלבול היתה שבאנגלית נכתב arkingb במקום arkingp, כפי שדוברי הערבית מבטאים.

נשארנו כ-45 דקות וכל הזמן ראינו אנשים נכנסים ללא עיכובים לשני הסלאלומים שמעליהם היה אור ירוק. מעל הסלאלום השמאלי (המזרחי) דלק אור אדום. המעבר היה מהיר. הפעם עברנו משתי עמדות מאויישות שונות, ואיש לא עיכב אותנו. גם הנסיעה למרכז העיר היתה יחסית חלקה. הקיץ כבר נותן את אותותיו, למרות שהחופש הגדול טרם החל.

המסקנה הברורה היא שאין צורך להגיע כל שבוע כבעבר.