בקעת הירדן, ליווי רועים

שתפו:
Facebook Twitter Whatsapp Email
צופות ומדווחות: 
רחל א' (צילום ודיווח), ומלווה רועים
12/05/2022
|
בוקר

היום אנחנו מלווים את פאדל ומונתסר, בחמרה, זו הפעם הרביעית שלי ברציפות. כבר יכולה להגיע למסקנות בקשר למה יקרה. יום חמישי זה יום שהצבא מכין מסדר ויוצא הביתה. ולכן אין צבא ואין מתנחלים. וכך אנו יושבים עם הרועים במישור ההררי הגדול, והפעם גם רועים בשדה שלף "אדמות מדינה" שהושכר לפלסטיני והכבשים מלחחות את כל היובש הזה פנימה לקיבה.

אמנם אמצע מאי אבל היובש יובש יובש. מזג האויר נעים. וזמן המרעה יחסית קצר כי בתקופה הזו של השנה יוצאים מוקדם וחוזרים מוקדם כדי לשתות ולנוח ולצאת שוב אחר הצהרים.

מחר כבר יהיה רחפן בשמים שיעקוב ויפחיד את הצאן, וגם הצבא יגיע לבית של פאדל ויאיים עליו שלא יעלה לשדה הזה...

הישיבה איתם במרעה מאפשרת לזמן מחשבה ובהייה וסקרנות וכך אנחנו מדברים על הבחירות שלהם בחיים, על המשפחה, השאיפה שהילדים ישכילו כולם ככל יכולתם. וגם על התכונות שצריך כדי להיות רועה . איך מעבירים כל כך הרבה שעות כל יום , לבד, וכאלה עניינים. וכן על הקושי החדש שהגיע לחייהם עם פרוץ המלחמה הרוסית-אוקראינית, שהיתה ספקית הגרעינים הגדולה שלהם וכעת בעקבות המלחמה עלו המחירים מאד מאד ואין להם שום סבסוד או עזרה משום מקור. קוב שעורה שעלה לפני המלחמה 1250 ₪ עולה היום 1850 ₪ מה שמשאיר אותם הלומים.
צריך להיות מאד מאד אופטימי כדי למצוא משהו מנחם בחיים שבכל פינה עורב קושי.

פאדל ומונתסר שמחים בחלקם.

הבאתי להם כמה שקיות גדולות של בגדים לכל הקהילה הקטנה שלהם.

בדרך לבקור במכחול ראינו שועל מרים ראש מבריכת השתייה ומסתכל עלינו ובורח להרים. וכן איילה טועה.

בכל עצב יש רגע של תקוה. וכך בכל חום יש גוש ורוד של הפתעה. לצד הכביש פזורים גושי הורוד הזה והם כל כך מפתיעים בקיומם.