קלנדיה - מצוקה כלכלית גבוהה בימי קורונה

במשך תקופת הקורונה עמדנו בקשר עם מוכר הבייגלה במחסום קלנדיה.

מדי בוקר הוא מגיע למחסום, מוכר בייגלה (כעכים, בלשון הירושלמים), ביצים קשות וכדורי פלאפל גדולים. מגיע בסביבות 4:30 - 5:00 והולך בסביבות 6:30 - 7:00, אחרי שהוא מוכר את כל הסחורה. כך הוא מפרנס את עצמו ואת אשתו, שניהם אנשים מבוגרים עם כל מיני בעיות רפואיות, וגם תומך בביתו ושלושת ילדיה שגרים אצלו. בעלה הוא לדבריו לא יוצלח, שבקושי עובד ואת המעט שהוא מרוויח הוא מוציא על סמים. כל עוד יצאנו למחסום בבקרים היינו פוגשות אותו תמיד. הוא דובר עברית ואפילו קצת אנגלית, ואנחנו קצת ערבית, וכך היינו משוחחים כל פעם והתחברנו.

בתקופת הקורונה, כשהפסיקו העובדים לצאת לישראל מדי בוקר, נגדע מטה לחמו. בינתיים הגיע גם חודש הרמדאן שבו ממילא אינו עובד, וההוצאות לעומת זאת גבוהות מהרגיל.

בשיחותנו סיפר שמצבם הרפואי תקין, יושבים בבית ונזהרים, אך המצוקה הכלכלית גבוהה.

לכן החלטנו, ההולכות באופן קבוע לקלנדיה בבקרים, שניתן לו סכום כסף מאיתנו כמתנה לכבוד הרמדאן. אחרי נסיון אחד להיפגש שלא הצליח קבעתי איתו ליום שלישי ב-15, ליד הקיוסק הסמוך למיתחם המחסום בצד הפלסטיני. החלטתי לא לעבור ברגל, אלא להישאר באוטו ואז לחזור דרך חיזמה לכיוון ירושלים. 

בדרך שמעתי שהיה נסיון דקירה במחסום. ברדיו דיווחו שפלסטיני ניסה לדקור איש בטחון. הוא נורה, נפצע ופונה לבי"ח. חששתי שאולי תהיה בעיה להגיע לצד הפלסטיני. בדיעבד הקושי היחיד היה הפקקים. זו כבר השעה שאנשים חוזרים הביתה, בפרט בימי הרמדאן שבהם מקדימים לחזור. היו פקקים ותנועה ערה. כבר בדרך למחסום הזדחלתי בפקק לפני הכיכר. בינתיים ראיתי שגשר הולכי הרגל המוביל ממחסום הולכי הרגל, הנמצא ממזרח לכביש, אל מתחם התחבורה הציבורית הנמצא ממערב לו. ראיתי שאנשים הולכים על הגשר לכיוון המחסום. מכיוון א-רם מיתמר ענן עשן שחור, לא ברור למה.

לא היה זכר לאירוע , פרט לכך שליד איפה שהיתה פעם ככר לפני המחסום בצד הפלסטיני נראה צוות עיתונאים שהציב מצלמה במרחק בטוח מהמחסום.

האזור כולו מלא דוכנים של ירקות ופירות, אבל זה כך בשעות כאלה גם בימים רגילים ולא רק ברמדאן. התנועה פקוקה מאוד גם בצד הפלסטיני, בשני הכיוונים. הזדחלתי עד שהגעתי אל סמוך לקיוסק (שנמצא ממזרח למחסום) ומצאתי מקום לעמוד עם הרכב ליד דוכן הפירות הנמצא בכיכר. ענן העשן מעל א-רם התפוגג בינתיים.

א' הגיע עוטה מסכה, גם אני כמובן הייתי עם מסכה וכפפות. שמחנו מאוד להיפגש. הוא נראה טוב, הודה לנו מאוד ומסר ד"ש. בתום הרמדאן הוא ישוב לעבוד ויתייצב מדי בוקר במחסום. אנחנו עדיין לא יודעות מתי נשוב.

בדרך חזרה נמשך העומס עד הככר הבאה בכיוון מזרח. יש הרבה דוכנים, של מזון וגם של צעצועים ודיסקית. חלק מהאנשים עם מסכות, אבל לא כולם, וליד הדוכנים צפיפות רבה. התנועה מאוד אגרסיבית, אבל זה לא חדש ולא מיוחד לרמדאן. מרבית התנועה היא לכיוון רמאללה, כך שבכיוון שאני נסעתי (לא-רם ואח"כ דרומה לכיוון חיזמה וירושלים) כבר היתה הקלה בתנועה, עד הכניסה לחיזמה. משם מתחיל העומס שלפני המחסום לכיוון ירושלים. מחסום ג'בע לא היה מאוייש.