בוקר עמוס בקלנדיה

צופות: 
חנה שטיין, רונית דהאן-רמתי (מדווחת ומצלמת), לוריין – צלם אורח מצרפת
12/03/2018
|
בוקר

הגענו לקלנדיה ב-5:15 לערך. בחוץ עדיין חשוך. גם היום לא ראינו קבוצות מתפללים, לא ליד החניה ולא בכניסה למחסום. בצד הפלסטיני תורים ארוכים. מוכר הבייגלה כאן וגם מוכר הסיגריות ודוכן העוגות, אך ללא הנער הצעיר שהפעיל אותו בעבר. הפעם בחור צעיר מפעיל את הדוכן.

כל 5 עמדות הבידוק עבדו וקצב המעבר היה סביר. נראה היה שהפעם יהיה מצב סביר ולא הזוועות שאנו וחברותינו ראינו בפעמים האחרונות. על הגדרות תלויים שלטים שאומרים שהסוחרים מתבקשים לעבור עד 8 או בשעות שכתובות להם בהיתר. החל מהיום לא יתנו להם לעבור אחרי 8:00, אלא אם מצויין אחרת בהיתר שלהם. הצלם הצרפתי-באסקי לוריין הצטרף אלינו גם היום. הפעם הוא כבר ידע לאן להגיע.

שלטים על הגדרות
שלטים על הגדרות
צילום: 
רונית דהאן-רמתי

ב-5:45 לערך, ללא כל סיבה נראית לעין, קרסו לפתע התורים. למרבה המזל אחרי כרבע שעה הם הסתדרו מחדש והמעבר המשיך לזרום לאיטו. המעבר ההומניטרי נפתח ב-6:15 לערך. יצאנו החוצה, השחר כבר העיר, ולמרות שלא היה כ"כ קר שמחנו על כוס תה חם שנקנה בקיוסק. מצב הגדר התוחמת את המעבר מהכביש אל המחסום בכי רע. רוחות החורף עשו בה שמות, ואיש לא טורח לתקן זאת.

נזקי החורף ניכרים בגדר
נזקי החורף ניכרים בגדר
צילום: 
רונית דהאן-רמתי

בשולי החניה ראינו שאריות תות שדה שהושלכו כנראה בסוף יום העבודה של המוכר. בהמשך נמצאו גם שאריות כרוב וארגזי עגבניות המחכים לפתיחת הדוכן מאוחר יותר. לעת עתה חלפה כנראה סכנת הדוחות לרוכלים.

שאריות תות שדה
שאריות תות שדה
צילום: 
רונית דהאן-רמתי
עגבניות
עגבניות
צילום: 
רונית דהאן-רמתי

בככר הציבו שלט המודיע ש"מחדשים לך".

 

שלט המודיע ש"מחדשים לך".
שלט המודיע ש"מחדשים לך".
צילום: 
רונית דהאן-רמתי

חבל רק שאת הככר הרסו כבר לפני זמן רב (מעל חצי שנה) והחידוש עוד לא נראה באופק...

בחזרה בפנים ראינו שלט נוסף שמודיע על כך שמחפשים עובדים לנקיון רחובות בת"א. צריך להיות בעל תעודה ירושלמית או היתר לעבודה בישראל. (המילה נקיון כתובה בשגיאה – "תט'יף" במקום "תנט'יף")

שלט: מחפשים עובדים לנקיון רחובות בת"א
שלט: מחפשים עובדים לנקיון רחובות בת"א
צילום: 
רונית דהאן-רמתי

מוקדם יותר פגשנו במיודענו ח', שמשוחח עם לוריין הצלם ועונה לשאלותיו. לנו הוא מספר שבימים הקשים שהיו הוא וחבריו הלכו לעבור במחסום הזיתים. פירוש הדבר מבחינתם נסיעה של עוד כרבע שעה שעולה עוד כסף. אם יכלו לעבור בדרך הקצרה מכפרם, דרך רמות, או במעבר ג'יב הסמוך, היו חוסכים זמן וכסף. אך בג'יב מותר המעבר רק לתושבי המקום על פי רשימה שמית.

בשש וחצי לערך התורים שוב קרסו והפעם לקח כ-40 דקות עד שהסדר שב על כנו. המעבר ההומניטרי היה פתוח עד סמוך לשעה 8. חבל שלא חיכו כבר ל-8 והיו מאפשרים למבוגרים שעוברים בלי היתר (ורשאים להיכנס רק אחרי 8) לעבור דרך המעבר ההומניטרי. בינתיים רק החתולים נהנים מחופש יחסי ויכולים לעבור בין הסורגים ומתחת לגדרות. גם הם נתקלו לעתים בזרם האנשים במקום שבו יכלו לעבור ונאלצו לסגת ולהמתין לשעת כושר כדי לעבור...

בשמונה ורבע לערך הצטרפנו לתורים שהתקצרו ולקח כשלושת רבעי השעה לעבור. בהשוואה למה שחווינו לאחרונה הפעם היו רק "הזוועות הרגילות".