בקעת הירדן, עין אל חילווה, ליווי רועים באזור התנחלות משכיות
השעה 8:00 - מחסום מעלה אפרים מאויש. שיירה של מכוניות פלסטיניות מחכות לעבור את המחסום בכיוון’הבקעה, תחת עינם הפקוחה של חיילי מג"ב. עצרנו מאחורי המכונית האחרונה אך חיילת הבחינה בנו והורתה לנו לנסוע במסלול הימני הפתוח – מסלול ליהודים בלבד.
8:30 – השער הדרומי ברועי סגור ונעול. לא עברנו דרך השער הצפוני אך קיבלנו דיווח מאוחר יותר מצוות אחר של מלווי רועים שאף הוא נעול.
המשכנו לעין אל חילווה שם היו הכנות אחרונות לפני היציאה לשטח.
יצאנו עם מ', צעיר בן 22. עדיין לא נשוי. אחד משני האחים שהיה עצור לאחרונה בתואנה כוזבת שזרק אבנים. האחים שוחררו כל אחד בערבות תמורת 1500 ש"ח ועדיין מחכים למשפט.
הלכנו בעקבות הרועה ועדרו על הגבעות במקביל הכביש עד לנקודה שבה אין מעקה בטיחות. העדר חצה את הכביש (דרך אלון) והמשיך מזרחה ודרומה. אומנם עכל כמה דקות עוברות שם מכוניות, בעיקר צבאיות, אך במזל לא עברו מכוניות באותה עת. מצפון ניבטו בתיה של התנחלות משכיות. בדרך הבחנו בצינור המים שעובר ממשכיות לכיוון המאחז שעל הגבעות בצדו של הכביש. ככה סתם, חשוף לעין כל, מונח על האדמה. נראה שאינם חוששים מהתנכלות של תושבים מקומיים שצריכים להביא את המים ממרחק בעוקב מים
וטרקטור תמורת תשלום גבוה.
מזג האוויר היה קר וגשום והאדמה בוצית וחלקלקה, מה שהקשה מאד על ההליכה במורדות התלולים. שיחי רותם, עיריות במלוא פריחתן והאדום של הכלניות בוהק בשדות הירוקים.
במרום הגבעה, במיקום מסוים שהרועה החליט התיישבנו למנוחה ושתית התה המסורתית. פיתות עם תבשיל של עלי חובזה הוגש לנו כתקרובת. השהייה בשטח היתה רגועה וללא היתקלויות עם מתנחלים וצבא.
מבני המאחז החדש נראו בבירור: שני מגורונים וכן מכלאה לעדר, בולדוזר וציוד כבד נוסף. תוך כדי צפייה הבחנו בג'יפ צבאי עולה בדרך אל המאחז.
ב 2 אחה"צ התחלנו לרדת חזרה לכיוון המאהל והמכונית. כשהגענו למאהל נראה אחד מילדי המשפחה נושא עמו 2 גדיים צעירים שזה אך יצאו לאוויר העולם.