בית אומר - ביקור במתחם שבנה מוסא אבו מריה
ביקור אצל מוסא אבו מריה, בקנטרי קלאב (המושג הכי מדוייק שמתאר את המתחם) שהוא הקים ומנהל ומפתח בבית אומר. את האדמה קיבלו מהעירייה, היה בה רק בית אחד ועץ זית אחד עתיק. כל הבניה נעשית מחומרים מקומיים – אבנים וסלעים, וכן עץ. הכל בעיצוב של מוסא שהוא מהנדס במקצועו אבל כנראה אמן בנשמה. מקפיד מאד על נטיעת עצים ושיחים ותחזוקה של הפנינה האקולוגית הזאת. יש בית קפה ומטבח ואולם כנסים, בריכת שחיה שפתוחה בקיץ (עם שעות נפרדות לנשים ולגברים, אני אבוא לשחות כאן), מגרש כדורגל עם יציעים, מתחמי כושר ופינות ישיבה. הכל עוצר
נשימה ביופיו, אני ממליצה לנו לשכור את המקום למפגשים ולכנסים. הפעילויות חשובות כדי שהצעירים לא יסתבכו בפעילות שתביא אותם לכלא. מכשירים אנשים לעבודה עם קבוצות. זוהי עמותה רשומה בפלסטין, יש להם המקבילה של טופס הכרה בתרומה לצרכי מס, וכן סניף באוסלו לגיוס כספים באירופה, וסניף בדנבר קולורדו לגיוס כספים בארה"ב.
במקרה כשהייתי שם פגשתי את הדמויות הבאות:
ראש העיר של בית אומר היה שם עם פרופ סמי עדואן, תושב צוריף המכהן באוניברסיטת בית לחם, היה השותף של פרופ דן בר און ז"ל מאונ. בן גוריון בפיתוח פרוייקט Prime קבוצות של מורים יהודים-ישראלים ופלסטינים שגיבשו את שני הנאראטיבים הלאומיים המקבילים לגבי ההיסטוריה של 100 השנים האחרונות, הנאראטיבים מופיעים זה בצד זה באותו הדף ללמידה בכיתות בשני הצדדים, יש גרסאות בעברית בערבית ובאנגלית, הנסיונות ללמד את הספרים בבתי ספר נתקלו במאמצים של הפוליטיקאים בשני הצדדים לחבל בזה. שני האישים היו שם כדי לעבוד על פניה לגרמניה להסכם ערים תאומות עם בית אומר, כמהלך לקידום גיוס כספים.
אחמד דרביע, במקור תושב דורא, חבר בועדה של אשף ברמאללה לאינטראקציה עם החברה הישראלית. אני הייתי ברמאללה אורחת של הועדה מספר פעמים, כולל במוקטעה, כולל אירוח של קבוצה גדולה של יהודים דתיים עם סעודה כשרה שהוכנה עבורנו במסעדה שם. כן ארחתי את דר זיאד דרוויש חבר הועדה במפגש עם מכינה קדם צבאית בשדה בוקר, הם מוכנים להגיע לישראל למפגשים לקידום השלום עם כל מי שמוכן לשמוע אותם. אז קיימנו ישיבה הוא ואני, בתפקידי כחברת הועד המנהל של פורום ארגוני השלום בישראל, וכמובן העברתי לפורום את בקשתו הנלהבת לחדש את קשרי העבודה איתנו. המדובר בפוליטיקה הרשמית של הרשות הפלסטינית שאינה בהכרח נתמכת על ידי הרחוב הפלסטיני ובכל זאת חשובה מאד לדעתי.
אנשי שרשים / ג'ודור, היוזמה הידועה כצומת גוש עציון, על אדמות משפחת אבו עוואד מבית אומר. העמותה של מוסא אבו מריה עובדת איתם צמוד. כולל יוזמה להקמת סניף של שרשים / ג'ודור בעוג'ה, ממזרח ליריחו, על כביש 90. היוזמת היא רז קונס ממיתר, שעבדה כרכזת קבוצות הנוער שלהם, היום היא ראשת המכינה הקדם צבאית בהרטמן ירושלים. בעוג'ה לא מדווחים על בעיות מיוחדות תחת הכיבוש, אם כי הם קשורים משפחתית לאנשים בצפון בקעת הירדן, כולל חמאם אל מליח (בין ההתנחלויות רותם ומשכיות) שם הוחרמו לאחרונה 2 טרקטורים.
ג'מאל מוקבל – משפחתו במקור מעיראק אל מנשיה (מערבה לקרית גת של היום), הוא עצמו כבר נולד במחנה הפליטים אל ערוב (ממערב לבית אומר) אבל גדל על סיפורי סבא וסבתא ולקח את ילדיו לבקר בעיראק אל מנשיה. לובש סווטשרט של seeds of peace.
אסיים בקוריוז: כשערבים מדברים על בן גביר, זה נשמע "בן כפיר" ואני חושבת לעצמי, נו שוין....