קלנדיה – רק חלק מעמדות הבידוק פעילות ושוב יש תורים ארוכים

צופות: 
חנה שטיין, רונית דהאן-רמתי (מדווחת ומצלמת)
11/11/2020
|
בוקר
תורים במחסום
שוב תורים ובלגן במחסום קלנדיה
אחד התורים קרס, כמו בימים הרעים במחסום הישן
הצעירים מטפסים על הגדרות כדי לעקוף את התור שקרס
אנשים נסוגים לאחור מהתור הקורס ומצלמים את המתרחש
מבט מהקיוסק אל המחסום והתורים שמעבר לגדר
התורים שוב מסודרים, אך הולכים ומתארכים
התורים מתארכים וגולשים אל מחוץ לסככה עד הכביש הפנימי
הכניסה למחסום הישן נחסמה, אין גישה לשירותים
הפחים ריקים הפעם והקרקע תחתיהם נקיה יחסית
ילדות בדרך לבית הספר

חזרנו לקלנדיה אחרי תקופה של כחודשיים, מהם חודש אחד שבו אנחנו היינו בסגר בתקופת החגים, והם דווקא לא... בשל המעבר לשעון חורף השחר כבר האיר. אזור המחסום כבר הומה. חנינו ועברנו דרך גשר הולכי הרגל המייגע אל הצד הפלסטיני. הפלסטינים לא כ"כ מאמינים במסכות. כאשר הם בתוך מבנה המחסום הם מחוייבים לעטות מסכות, אך מחוצה לו בודדים עוטים אותן. על הגשר מולנו אין כמעט אף אחד שעוטה מסכה כנדרש, על הפה וגם על האף...

כשאנחנו עוברות את הקרוסלות שאחרי הגשר ומגיעות אל הצד הפלסטיני, בסביבות השעה 6:20, האדים על המסכה מחד והשמש הזורחת ומסנוורת מולנו במזרח מאידך, מקשים מאוד על הראיה. אבל האזנים קולטות רעש זכור לרע, מהימים הרעים של המחסום הישן. ואכן, את פנינו מקבלים תורים לפני 3 הכניסות למחסום.

הסככה הומה אדם, ושומעים צעקות וריבים מכיוון הסלאלום שבכניסות למחסום עצמו, בייחוד בתור השמאלי. וכאשר נפתחת הקרוסלה בקצה הסלאלום והתור מתחיל לזוז – מתחוללת קריסה בכניסה לסלאלום וחוזרים המראות הרעים של "ערימות אנשים" מימי המחסום הישן. בנוסף לכך נשמעות דפיקות על קירות המתכת של הסלאלום, וצעירים מתחילים לקפוץ מעל הגדרות ולהשתחל לתור מלמעלה. את הקולות ניתן לשמוע בסרטונים הקצרים שצילמנו.

ידידנו אבו רמזי עומד עם עגלתו בחניון ומוכר בייגלה, ביצים קשות וכדורי פלאפל גדולים. כשאנחנו מתקרבות הוא מרים את המסכה כך שתכסה גם את האף... הוא והאנשים שעוברים מספרים לנו שהמצב הזה נמשך כבר כמה ימים. הוא מספר גם שעליו לעבור ניתוח קטרקט בעינו. צריך לגייס לשם כך 2,200 ₪. הבטחנו שנשתדל לעזור.

הלכנו לקנות כוס תה בקיוסק. שמחנו לפגוש את מוחמד. שלומו טוב והוא אומר לנו שהיום התה טוב במיוחד, כי יש לו צמח טרי שהוא מוסיף לו. אינני זוכרת את שם הצמח, הוא אומר שזה "אח של זעתר". מציע לנו לקחת גם הביתה. הלכנו לשבת בצד, במקום שבו נוכל להוריד את המסכות ולשתות במרחק מאנשים וגם אחת מהשניה. מרחוק רואים שהתורים עדיין ארוכים.

התקרבנו חזרה אל המחסום. שוחחנו עם אנשים שאמרו לנו שהמצב הוא כך מאז תחילת השבוע. אחד מהם אמר שנפגע בידו בדוחק ובדחיפות ולכן עכשיו הוא מחכה עד שייגמר הבלגן. כמובן שהנשים הן בבעיה קשה במצב כזה. שלא לדבר על כך שהדוחק הזה אינו רצוי בימי הקורונה... בינתיים התורים מתחילים להסתדר, אך הם עדיין ארוכים מאוד. בשלב מסויים הם גולשים אל אזור הכביש של התחבורה הציבורית.

בד"כ אנחנו עוזבות בסביבות שבע בבוקר. היום, כבימי המחסום הישן, נחכה עד שיסתיימו התורים. המבוגרים מתלוננים שמאז תחילת הקורונה לא נותנים להם להיכנס לישראל. דיברנו עם אדם שאמר שמאז חודש מרס לא הרוויח שקל. בגדה אין עבודה והרשות לא מסייעת בכלום.

בינתיים הלכנו לראות מה קורה מסביב. ראינו שחסמו את הכניסה לקטע שהיה פתוח במחסום הישן, כלומר לשירותים. הפחים הגדולים שהציבו בחוץ ריקים הפעם, וגם סביבתם נקיה יחסית.

בסביבות 7:40, כאשר התורים לא חרגו אל מחוץ לסלאלום, הצטרפנו לאחד התורים. לפנינו עמדו שתי ילדות חמודות בדרכן לבית הספר שמעבר לגדר. קרוב לרבע שעה עמדנו בתוך אזור הסלאלום. כאשר עברנו את הקרוסלה והגענו לאולם הראשון גילינו את אחת הסיבות לעיכוב. יש 6 עמדות לבידוק במגנומטר, 2 מול כל כניסה. הן תחומות בקרוסלות ומכניסים כ-5 אנשים בכל פעם לבידוק. אך רק 3 מ-6 העמדות פעלו. כל הבאים מהכניסה הימנית הצטרפו לתור הימני במרכז. בצד שמאל פעלה עמדה אחת, אליה פנו אלה שנכנסו מהכניסה השמאלית. ואנחנו הלכנו לחכות בתור שלפני העמדה השמאלית במרכז. אך אז שמנו לב שהילדות לא לפנינו. הן פנו בתחילה ימינה וכנראה לא היו בטוחות לאן לפנות, וכך נדחקו לאחור. אז ניגשנו אליהן וקראנו להן שיבואו לעמוד לפנינו. הן היססו בהתחלה, אך אז האנשים בתור אמרו להן שיגשו לתפוס את מקומן הקודם. כאשר הן כבר הגיעו, קראו להן האנשים שלפנינו שילכו קדימה, וכך הן הועברו לתחילת התור ועברו בפעם הבאה שנפתחה הקרוסלה.

עברנו את התור והבידוק תוך כמה דקות והגענו לאולם שבו נמצאות עמדות הבידוק האלקטרוניות ו-3 עמדות מאויישות לבידוק ידני של תעודות. הפלסטינים שמים את הכרטיס המגנטי על המכשיר בדומה לרב-קו בכניסה לרכבת. אבל כאן יש גם מצלמהinfo-icon שמזהה את הפנים ואז נפתחת המחיצה ועוברים. יש בסה"כ כ-20-30 עמדות אלקטרוניות. בבוקר רגיל כאשר כולן או רובן פועלות לא נוצר כאן צוואר בקבוק ואנשים רבים עוברים באופן רציף. היום פעלו רק חלק מהעמדות שבין 2 עמדות הבידוק המאויישות. בימנית מביניהן היה חייל אחד ובאמצעית חיילת אחת שעסקה בבידוק תעודות. עברנו מעמדה זו ללא עיכובים. בסה"כ לקח לנו כ-20 דקות לעבור, בשלב שבו כבר לכאורה אין תורים...

אחרי שעברנו ראינו שוטר (אולי מאבטח) ופנינו אליו לשאול מה קרה. שמו אדם והוא הסביר לנו במאור פנים שהעיכובים נובעים מכך שיש מחסור בחיילים כי רבים מהם נמצאים בבידוד. בד"כ יש 2 חיילים בתא הבידוק שאחד מהם בודק את התעודות והשני משקיף על העמדות האלקטרוניות, כדי לוודא שאף אחד לא קופץ מעל העמדה או משהו כזה. המחסור גרם לכך שהיום יש רק 2 חיילים, וגם לכך שלא כל העמדות של בידוק החפצים פועלות. זה מה שיוצר את העיכובים. לדבריו מוקדם יותר בבוקר פתחו דלתות שנמצאות ליד הקרוסלות והכניסו דרכן נשים, ילדים ואנשים אחרים, במסלול עוקף של התורים הרגילים. (בדומה למה שהיה במעבר ההומניטרי במחסום הישן). הוא אמר שהאחראי עליו עמד למעלה (יש רמפות ב"גלריה" מעל אולמות המחסום) והנחה אותם מתי לפתוח ואת מי ניתן להעביר. אנחנו לא ראינו את זה, אך יתכן שכך היה, כי לא התקרבנו ממש כאשר היה לחץ בתורים. החייל בעמדה נפנף לנו לשלום כאשר פנינו ליציאה לכיוון ירושלים.