ביקור ערב בחירות בכפר בדואי לא מוכר סמוך לנבטים

ביקור וחוג בית ערב בחירות אצל משפחת אבו קווידר שגרה בכפר לא מוכר סמוך לנבטים

הגענו אל הכפר ופנינו לביתו של מחמוד אבו קווידר, שמתגורר במקום עם שלוש נשותיו, כל בניו וחלק מבנותיו ונכדיו. את פנינו קיבלו בקפה שהוכן כמיטב המסורת על גבי גחלים לוחשות. בכפר יש כ-500 תושבים, כולם בני חמולת אבו קווידר.

את פנינו קיבל אחד מבני משפחת אבו קווידר כשהוא נושא בזרועותיו את בנו הפעוט והחולה. הוא החל לספר על הקשיים שיש לו בקשר לאחת מנשותיו שבמקור היא עזתית. הרשויות מסרבות לתת לה תעודת זהות ולכן היא נעדרת כל זכויות אזרחיות, למרות שהיא חיה במקום ומגדלת את ילדיה. זה מצב בעייתי מאד כי היא מתקשה לקבל שירותים מינימליים לה ולילדיה. כבר בתחילת המפגש נאלץ מארחנו, אבי המשפחה, לעזוב את המקום ולקחת את בנו לחדר מיון בבית החולים סורוקה בבאר שבע, מאחר והילד היה עם חום והקיא.

במקום נאספו בתחילה מעגלים נפרדים של גברים ונשים. חוג הבית החל בשיח בין הנשים לבין פעילות של עומדים ביחד: גאדיר, מיכל ודפנה. הדוברת העיקרית בשיחה היתה אשתו של ראש הכפר מחמוד אבו קווידר, שהגיע מאוחר יותר והתיישב גם בקרבת הנשים. בהמשך המעגל הלך והתרחב, כאשר גם הגברים הצטרפו למעגל אבל עדיין ישבו בנפרד. גם אנחנו, פעילי עומדים ביחד: יענקל'ה, עמנואל, רפי, ומוחמד אבו קווידר,התיישבנו בצד הגברים. בנוסף הצטרפו למעגל עוד מספר גברים בני המקום. נוצר מעגל אחד גדול אבל השיח התנהל ברובו בנפרד.

מחמוד אבו קווידר, הסבא וראש המשפחה סיפר שהוא נולד בארץ לפני כ-70 שנה אבל המדינה לא מתייחסת אליו ואל בני משפחתו. הוא דיבר בייאוש רב ובחוסר אמון מוחלט בדמוקרטיה הישראלית, בממשלה ובפוליטיקאים בכלל. הוא סיפר שהכפר שלהם קיים עוד מתקופת הטורקים אבל מדינת ישראל מתייחסת אליהם כאילו היו שקופים ולא נותנת להם אפילו את השירותים הכי בסיסיים. במקום יש מצוקה גדולה של מים, מאחר ולא מוכנים לחבר אותם למקורות המים כמו כל אזרח אחר, אין חשמל ואין תשתיות ביוב.

גאדיר אמרה שבמצב הנוכחי בני הכפר לא יכולים לעשות דבר כי הם לבד במאבק ולכן הם חייבים לקחת חלק בבחירות. יענקלה הוסיף שרק אם יהיו נציגים פוליטיים בכנסת אז יהיה מי שייצג וילחם בשבילם. כשמחמוד שב ואמר שאינו מאמין לאף פולטיקאי ושכולם מבטיחים לפני הבחירות ואחר כך לא מקיימים ושוכחים מהם, יענקלה הגיב לדבריו ואמר שאפילו מפלגות שיושבות באופוזיציה יכולות להשפיע ולהעלות את הבעיות במקום על סדר היום. הוא הביא לדוגמה את האפשרות שלראש האופוזיציה יש הזכות להביא ראשי מדינות ונציגים בכירים ממדינות אירופה, לביקור בכפרים הלא מוכרים וגם בכפר הזה. הוא אמר שכל אורח מחו"ל חייב להיפגש עם ראש האופוזיציה. בפנותו למחמוד הוא אמר "לא סתם ביבי מפחד שהערבים יצביעו, תאר לך שאיימן עודה יביא אליכם אורחים שיראו את מצבכם. לכן ביבי יוצא בצורה כל כך אלימה וגזענית כנגד הלגיטימציה של הנציגים הערבים."

לשאלה אם הוא מכיר את תנועת עומדים ביחד, הוא ענה בשלילה וחזר על דבריו "שום דבר לא יעזור לנו, אנחנו ללא מים אין מקום לילדים לגור ואם אנחנו בונים בית בשל מצוקת הדיור מייד הורסים אותו. אין לנו כל זכויות במדינת ישראל. אף אחד לא עשה שום דבר בשבילנו. מה עשה חבר הכנסת לשעבר, טאלב אבו עראר, בשבילנו? שום דבר. מדברים, מדברים, מדברים. נגיד שמרץ יעלו לשלטון, מה זה יעזור לנו? גם הם ישכחו אותנו אחרי הבחירות."

בתגובה יענקלה ענה שמפלגות השמאל כבר  מעל 30 שנים לא בשלטון, אבל כשרבין היה ראש ממשלה היה אחרת. לדברים אלה מחמוד הגיב בפעם הראשונה באופן חיובי, "רבין היה משהו, משהו". אבל מייד חזר לנימת הייאוש והפסימיות והוסיף בספקנות "אני לא יודע אילו עמיר פרץ היה ראש ממשלה, היה יותר טוב. כל מי שיושב על הכיסא שוכח מכל מה שאמר". "אפילו להתקין גג לבית לא נותנים לנו. בכפר יש משתפי פעולה שעובדים עם המשטרה". "ביבי הכריז עכשיו שאם יצליח הוא יישב  גם את ירדן" (אני מניח שהתכוון להצהרה על סיפוח בקעת הירדן – ר.ד.). "המדינה רוצה את האדמה ללא בדואים וללא זכויות כמו כל אזרח. תגיד לי מדוע ביטוח לאומי נותן עבור ילד יהודי 400 ₪ ועבור ילד בדואי 100 ₪?"אמרתי לו שאני ושאר אנשי עומדים ביחד, באים אליו כשכנים ונהיה אתו גם הלאה ולא רק ברגע שלפני הבחירות. חזרתי ושאלתי אותו למה שלא נפעל יחד, הרי זה יחזק את כולנו? בהמשך מחמוד סיפר על משפחתו ותלאות החיים במקום "יש לי 28 ילדים משלוש נשים, כל הבנים נשארו לחיות במקום. שישה מהבנים נשואים. הבן הגדול כבר בן 50. אנחנו חיים בצפיפות גדולה שלא מאפשרת כל פרטיות." מאחר ובשלב זה הוא היה הדובר העיקרי שהתייחס לבקשתנו שכולם ילכו להצביע, היה חשוב לו להדגיש את אובדן הסמכות שלו כלפי בניו "אני לא יכול להגיד לבן שלי להצביע בבחירות". (לתחושותיי הוא גם לא היה חדור מוטיבציה לעשות זאת, ללא קשר לסמכותו.)

בעיה נוספת שמחמוד העלה קשורה לתהליך ההצבעה בקלפיות הנמצאות ביישוב ערוער ובבאר שבע. מחמוד העלה קושי בתהליך הצבעת הנשים בערוער, לדבריו צעירים מהכפר צובאים על הדלתות של הקלפי ולוטשים עיניים לעבר הנשים שבאות להצביע ובכך מטרידים אותן וגורמים להן להימנע מכניסה לתוך הקלפיי. לדבריו, כאשר פנה לשוטר במקום, זה לא עשה דבר כדי לסלק את הצעירים מהכניסה לקלפי.

סיכום:

לאנשי המקום, נשים כגברים, טענות רבות כלפי המדינה והם משדרים ייאוש ופסימיות רבה מאד. יש להם ניסיון מר עם רשויות המדינה ועם ההנהגה ונציגי העם בכנסת. הזעם שלהם מופנה, במידה רבה, גם לנציגי החברה הערבית והבדואית, שלדבריהם לא עשו דבר כדי לשפר את מצבם. אין להם אמון במוסדות המרכזיים שמנהלים את המדינה ולדבריהם הבחירות לא ישנו דבר ולא חשוב מי יהיה המנצח בהם, כי כל המפלגות אותו דבר. עלתה גם הבעיה של הנשים העזתיות שגברים בדואים אזרחי ישראל, התחתנו איתם אבל הנשים לא יכולות לקבל אזרחות ישראלית והן נטולות כל מעמד וזכויות בישראל. מאחר והנשים הללו הן המטפלות העיקריות בילדים, בחיי היום יום, גם הילדים סובלים מכך. יש תחושה קשה מאד שהם שקופים ואף אחד לא סופר אותם. לדבריהם אנחנו הראשונים שהגענו אליהם כדי להתעניין בהם בכלל ולפני הבחירות בפרט.

אין ספק שמה ששמענו וראינו בכפר הלא מוכר הזה, קיים גם בכפרים רבים אחרים. עמדה לנו הזכות שלא באנו מטעם מפלגה כלשהי ולא אמרנו להם למי לדעתנו הם צריכים להצביע, להוציא את מפלגות הימין של הקואליציה הנוכחית שמתייחסים אליהם בגזענות ומפלים אותם לרעה, למפלגות אלה אמרנו להם, אל תצביעו.