קלנדיה ובית חנינא
על תינוקת אחת ועיתונאית רצוחה אחת ועל הקו המקשר בין הכאן לשם.
מחסום קלנדיה מפריד בין בני אדם שסומנו ע"י השלטון כחסרי זכויות לבין בעלי זכויות יחסיות שעלולות להילקח בכל רגע נתון.
עם זאת בשני הצדדים חיים בני אדם שלא באמת יש הבדל ביניהם, כי לא המחסום ולא חומת האפרטהייד עושה אותם שונים אלו מאלו, לא מכהה את רגשותיהם ולא את כמיהתם לחירות.
לא באמת יש הבדל בין התינוקת שנולדה ברמאללה ובשל הנהלים והנסיבות עוכבה במחסום כשהיא עטופה בידי אמה לבין כל תינוקת שנולדה במרחק הליכה ממקום עיכוב האמבולנס.
"היא בת חודש וחצי", אמר נהג האמבולנס, "לא" אמרה האם שעבורה כל יום בחיי ילדתה נספר, "היא בת שנה ועשרה ימים".
התינוקת, שנולדה עם שלפוחית שתן פגומה הופנתה לניתוח בביה"ח סנט-ג'וזף שבמזרח ירושלים.
כשם שהאם סופרת את הימים, ספרתי אני את דקות ההמתנה עד שהותר להעביר את האם ובתה מאמבולנס שטחים לאמבולנס ירושלמי ולהמשיך את הדרך.
חמישים וחמש דקות נדרשו לפתור את הפלונטר שנוצר בין ביה"ח למשרדים שמנפיקים אישור מעבר לחולים, ואני שואלת לשם מה צריך את השב"כ בין תינוקת לרופאיה? האם אין דינו של תינוק פה כדינו של תינוק שם? האין זכות מולדת לטיפול רפואי?
באותו הקשר של חירות וזכויות, בבית חנינא, שכונת מגוריה של שירין אבו-עאקלה שנרצחה עם שחר יום זה, התקיימה מחאה רבת משתתפים. רבת משתתפים פלסטינים ורבת זרועות המשטרה כולם שניסו בלא הצלחה לפזר את המוחים תוך שימוש באלימות ומעצרים.
עם רב עמדנו בכל פינות הצומת כשהמוני חמושים דחפו אותנו באלימות פיזית ומילולית, ולא חסו על נשים, גברים, צעירים וקשישים.
בחור שעמד מאחורי צעק לעבר השוטרים:
"לא נשאר לכם עוד הרבה זמן!"
כשחזר על הקריאה "לא נשאר לכם עוד הרבה זמן", פרצה לעברו קבוצת שוטרים, הפילו את הבחור על הכביש כשפניו כלפי מטה, ברכי משטרה הצמידו אותו לאספלט, ידיו נאזקו מאחורי גבו והוא נלקח למעצר בידי ארבעה סמויים לבושי אזרחית שלפתע חבשו כובעי משטרה. שניים אחזו בזרועותיו ונשאוהו הלאה משם בעוד שניים הלכו באגפים כשפניהם לאחור, מבטם מופנה אל גגות הבתים וידם אל אקדח שהוחבא במותן.
נוכח המחאה ומפגן העוצמה של הפלסטינים, כשכל העת גברים נשים וילדים המשיכו לנהור אל הצומת, מצאתי את עצמי עומדת משתהה ומבלי דעת חוזרת ואומרת: ככה, ככה!
כשמפקד הכוחות במקום הבין שאינו יכול לקהל הרב, צעק בטלפון לאי-שם: "תביאו את מג"ב עם הספוג, תביאו את הספוגים!" במהרה הגיעו חמושי יס"מ ששרשראות כדורי ספוג על חזם, מהעבר האחר הגיע רכב בואש, המעצרים נמשכו, וכששמעתי מאחורי גבי שוטר אומר לחברו: תעצור את האישה עם התיק האדום וידעתי שזו אני האישה עם התיק האדום, נטמעתי בקהל העצום ונעלמתי כשאני זוכרת את שאמר לי כמה שעות קודם מוחמד, הפרמדיק שהעביר את התינוקת בין האמבולנסים:
אם את חושבת שכל מה שאת עושה ומה שאת כותבת עוזר למשהו או משנה משהו – אז לא.
