חבלה (1393)
שגרת כבוש, השערים נפתחים בערך בזמן העוברים עוברים בקלות.
[הקדמנו ושני חברה עוברים בקלות בחורים בשערים ומגיעים לצד הישראלי – מסתננים]
הגענו מוקדם וישבנו בנינוחות בסככה (מזל שיש סככה) לפטפוט עם המגיעים. לאט לאט מגיעים חוזרים נוספים מהעבודה, מכרה וותיקה שעוברת במחסום מזמינה אותנו לביתה, אבל אי אפשר שהרי היא גרה בחבלה. אמרה שזוכרת אותי מהזמן שעמדנו במחסום ראס עטיה. החוזרים אומרים שחוזרים בצהרים כי חם ויש רמאדן, קשה.
13.40 החיילים מגיעים ופותחים. לדעתם שעות המחסום הן 13.40 עד 14.10.
החוזרים הרבים עוברים, אך עכשיו כולם עוברים דרך ביתן הבדיקה (לצאת ולהכנס, מגנומטר והכל). לשאלתנו מה השתנה אחרי כל כך הרבה זמן שעברו בבדיקה בטלפון סיפרו החיילים שהמנעול של הביתן היה שבור ולקח זמן לתקנו. (חודשיים) יעילות הצבא?
מכוניות רבות עוברות בשני הכיוונים וגם מספר קטן של הולכי רגל עוברים מחבלה לכוון המשתלות. ב 14.00 התורים התפוגגו וב14.10 השערים נסגרים.
בקרנו עוד ביקור ארוך אצל ע. מהמשתלה. הרבה מרמור על התנהלות הצבא/מת"ק
ישראלי ופלסטיני לגבי הרישיונות למעבר לעובדים בתחילת זמן הקורונה. עכשיו העניינים נרגעו ופחות או יותר העובדים עובדים כרגיל. יש הרבה עבודה. וגם ליד המחסום משתלה חדשה וענקית.