נעלין (קרית ספר)
הדווח מוקדש להחלמה המהירה של צביה שאלמלא הפציעה הייתה איתנו במשמרת.
מטרת המשמרת : יצירת ראיון וידיאו עם מוחמד אמירה מניעלין ובחינת המרחב הכלוא בין ניעלין להתנחלות חשמונאים.
במשמרת הקודמת לניעלין (28.12.16 ) קבלנו מידע רב ממוחמד אמירה המורה לטבע על המרחב הסגור בין חומת ההפרדה העומדת באמצע כרמי הזיתים של ניעלין לבין גדר הביטחון של התנחלות חשמונאיים. הפעם יצאנו לבדוק ולצלם מתוך גדר חשמונאים. ההבדל בין הכרמים המטופחים בתוך החומה לאלו שבחוץ הוא ההבדל בין כרם מטופח ומניב שאדמתו נחרשת ונזרעת בגידולי ירקות לבין הכרמים הכמעט עזובים ומוזנחים מבחוץ.
המתנחלים מנצלים את גישתם למרחב הסגור כמעט הרמטית לפלסטינים (ימים ספורים למסיק) לשלוש מטרות :
- לגנוב זיתים בטרם מגיע מועד פתיחת השער . לפי עדות מניעלין.
- לפוש בפינת החמד של הכפר: "עין אל מידיה " שבה מעין ועץ דומדום. מחוז געגועים שחסום בפני הפלסטינים.
- לשפוך לתוכם את שפכי התנחלות. צילום מתקן השפכים הפרימיטיבי והמסריח בתצלומים. נפנה למוקד המשרד לאיכות הסביבה ולמועצת בנימין בתלונה על המפגע.
על המרחב הזה של "שטח צבאי סגור
" כדאי להתבונן מתוך חשמונאים. הגדר עצמה מתברר היא עמדת תצפית לתיירים. לא עצרנו לשמוע מה מספרים לתיירים שבאוטובוס שחנה על כביש העפר הצמוד לגדר, שלמטה ממנה יש כביש ביטחון שבו מפטרל איש הביטחון בג'יפ הלוך ושוב. אסביר למה אני מעוניינת להתבונן מכאן.
למרחב ויזואלי יש תוכן . תחשבו על במת תיאטרון, או על מיצב אמנות פלסטית (אינסטלישן) . המרחב לכשעצמו מספר סיפור. או נותן מסגרת לסיפור שאתה כבר שומע אף לפני שנאמרה המילה הראשונה. אם ננסה לשים לרגע בצד את התסכול שלנו מהעובדות שקבע השלטון הצבאי שבא לצ'פר קהילה אחת על חשבון השנייה ולהטעין אפליה זו בתירוצי ביטחון וזכויות מהתנ"ך –נשמע את הסיפור שמספר המרחב מזווית הראיה של חשמונאים לתושביו ילדיו ותייריו. וחשוב שנהיה מסוגלות לשמוע את זה.
הסיפור שנשקף מגדר חשמונאים ערוך ככה שכל אידיוט יבין. כאן בפנים בחשמונאים יש ישוב עמלני מוסדר ושוחר שקט תעשייתי ושם בחוץ יש עם מסוכן ופראי מהסוג שאתם פוגשים יום יום בטלוויזיה. עם של מפגעים ולכן נדרש מרחב הפרדה ממנו וחומה לכלוא אותו בתוכה. מתוך החומה מבצבץ בחוצפה מגדל המסגד שממנו מושמע חמש פעמים ביום קולו של המואזין ברמקול. תזכורת מאימת לזר וללא צפוי שלא ניתן להידבר אתו בדרכי שלום. זה הסיפור שמספרים לילדים שנולדו כאן בחשמונאים ולתיירים שצופים דרך חלונות האוטובוסים הממוגנים.
מהצד הזה של החומה נראות בברור שתי עמדות הירי של החילים על מפגיני ניעלין ביום שישי- שמפגינים בתוך החומה . מעמדות אלו נורו ונהרגו חמישה מפגינים ונפצעו רבים כולל מוחמד אמירה.
בהפגנות שישי מותקפים המפגינים ע"י חיילים משני הכיוונים : מתוך הכפר ומעל גבי החומה. מטרת החילים הפועלים מתוך הכפר למנוע מהמפגינים להגיע אל החומה! כאילו החומה עצמה מסמלת את הרכוש של המדינה הכובשת שחייליה מגוננים עליו. האם מדובר בפראנויה ? או האם מדובר בפחד שהדברים שוחרי השלום ו"זו הפגנה לא חמושה" של אמירה -יגיעו לאוזני החיילים ויגרמו להם לראות את האבסורד והנבזות של פועלם? אמירה מדבר אל החיילים כאל תלמידי בית ספר שיש לפנות אל המרכיב המוסרי שבתוכם.
הפגנה בתוך הגדר היא במידה רבה הפגנה בתוך קופסא סגורה שבה העוול והמחאה נכלאים . מציעה לחשוב על הפגנה נגד מפעל השפכים הפיראטי שמנצל את העובדה שלבעלי האדמות הפלסטיניות אין גישה למקום ואל אדמתם ניתן לפלוט את הזבל של ההתנחלות ה"תרבותית". ולקיים אותה במקום ב"חשמונאים". בכביש שממנו מראים לתיירים את ניעלין.
ההבדל בין מפעל השפכים המודרני והמושקע שבנתה ההתנחלות "חלמיש" בתוך שמורת הטבע של יער "דיר
ניזאם" (דווח 22.11.16 ) לבין שפכי חשמונאים באדמת "ניעלין" הוא זה שעליו עלינו להצביע .
שום מקריות אין כאן : בחלמיש השמורה יעדה כפי שכתב מרון בנבנשתי ב"לקסיקון יהודה ושומרון " כבר ב1980: " השמורות מיועדות לפיתוח כאתרי תיירות , שישמשו כבסיס כלכלי להתנחלויות המוקמות בסביבתן." ע'122 ולכן יש מותר, אסור וכדאי .
וכאן? הכל הפקר!
הסרט שצילמה נורית וח' צלם "בצלם" בתוך ניעלין מתחיל בארמון החווג'ה המשוקם ע"י "ריווק" ופועל כמרכז קהילתי . מרכז שבו בין היתר ניתנות סדנאות וארוחות חמות לילדים במסגרת פעילות פרטית של עמותה לחינוך. הסרט שגיבורו הו א מוחמד אמירה ממשיך לחלל שמוקדש למידע על השואה (שהוקם בשיתוף פעולה עם "יד-ושם") ועובר לכרמי הזיתים שבתוך החומה.
מפת השטח הצבאי הסגור שבין החומה שסוגרת על ניעלין לבין התנחלות חשמונאים.
מוחמד בגלריית השואה שבניעלין
מתקן השפכים בהתנחלות חשמונאים והחומה באופק
