נבי סאלח, רוואבי

צופות: 
עליה ש', רחל ש', נטלי כ' (תרגום לעברית); אנה ש' (מדווחת). נוגה (טלוויזיה חברתית, אורחת), מוסטפא (נהג ומתרגם).
10/07/2019
|
בוקר

נבי סאלח

אנו מקבלים בשמחה את עליה, שחזרה לאחר כשהיא מחלימה מניתוח בירך. היא באה עם נוגה, צלמת טלוויזיה חברתית, שראיינה את עלייה על עבודתה המסורה בנשים בשחור. נוגה צילמה גם פעילי שלום מובילים אחרים, כגון יעקב מנור, בומא, ודפנה בנאי על מחסום ווטש. סרטונים אלה ניתן לראות ביו-טיוב ובערוץ טלוויזיה 98. נוגה מתכננת לצלם  את "ימי הים", הימים בהם אימהות וילדים פלסטינים נהנים מחוף הים; סיפרנו לה על הארגון ממחסום ווטש המצוין של הימים הללו בידי עמירה איתיאל ורחל אפק, ונתנו לה את פרתי קשר שלהן.

למרות שלא ניתן היה לדבר עם מישהו ממועצת הכפר, למזלינו נפגשנו את ו.,קשור  בשרותי אבטחה ברוואבי הסמוכה. הוא דיבר אתנו בהרחבה על העיר המודרנית החדשה והמיוחדת שעליה שמענו לאחרונה. דו"ח זה מבוסס על ההסברים שלו.

רוואבי, פירושו "גבעות"

העיר הינה ייחודית במובנים רבים. ראשית, היא ממוקמת כולה על ראש גבעה, מוקפת בכמה גבעות מתגלגלות ועמקים, ולכן נראית כמו עולם נפרד. ובכל זאת היא נמצאת במרחק של רק 15 דקות נסיעה מרמאללה , ובמרחק של 8 דקות מביר זית. שנית, תכנית האב היא גם מעשית וגם בעלת חזון: הבנייה נעשתה בטכניקות מתקדמות, ולעיר יש אזורי מגורים, משרדים, ושטחים תעשייתיים ואחרים המיועדים לשעות הפנאי ולצרכי תרבות. העיר מנוהלת על ידי עירייה האחראית לפעילותה היעילה, ומטרתה לספק הן את הצרכים המקומיים של עיר מודרנית גדולה – חינוך, השכלה, ובילוי – והן לשמש כמרכז אזורי. במהלך שיתוף השירותים עם תשעה כפרים שכנים, העיר מקווה גם לשפר את אורח חייהם האקולוגי והכלכלי.

כמה עובדות: היזם העירוני, המיליארדר פלסטיני-אמריקאי בשאר אל-מסרי קנה 6,800 דונם של קרקעות מבעלים פלסטינים פרטיים; הוא כעת מנהל משא ומתן לרכישת אדמות נוספות.

ארבע מהעשרים ושתיים שכונות המתוכננות כבר הושלמו, חמישית מתבצעת כיום, כמו גם בנייה למסגד, למשרדי המועצה, ובית חולים שנועד לשרת את הצרכים גם של האוכלוסייה העירונית והאזורית. השכונה הראשונה  כוללת 20 בניינים, עם דירות בני שלושה חדרים הכוללות אביזרים מודרניים. הן שעולות $130,000— מחיר שנמוך ב- 15-20% מאשר ברמאללה.

ואדימה (מהמילה וואדי ,עמק) הוא אזור תרבות הפנאי עם אמפיתאטרון רומי בן 15,000-20,000 מקומות ישיבה (אתרים שונים מדווחים מספרים שונים), המצויד בכל הנדרש למופעי מוסיקה ותיאטרון, ופסטיבלים קולנועיים. זמרים מירדן וטוניזה כבר הופיעו כאן. בכמה בניינים נמוכים בחלק העליון של שורות האבן יהיו מסעדות ובתי קפה, אשר לקוחותיהם יוכלו לצפות בהופעות שלמרגלותיהם. סביב האמפיתיאטרון יש אזורי פיקניק עם שולחנות ומתקני מנגל. ו. מספר לנו שהאזורים הפתוחים הללו מלאים בימי שישי בערב עם אנשים מחוץ לעיר; בעוד שמקומיים רבים מבקרים בתל אביב, בירושלים או מבלים חופשות בחו"ל. מלבד אזורי מגורים ופנאי, וכן קניון ומרכז בנקאות  יש גם סקטור תעשייתי. זה, כמו ש-ו. מספר לנו, כולל נגרות, מתכות ומפעלי אספלט, מחצבות אבן ומפעלים אחרים – כל אלה כדי לייצר את כל חומרי הבניין הדרושים באופן מקומי. תעשיות אלה, יחד עם חברות היי-טק שהעיר מקווה למשוך, ייצרו מקומות עבודה רבים, ובכך ייקטינו בגדה המערבית, את השיעור הגבוה הנוכחי של 18% אבטלה.

אספקה עירונית. תכונה יוצאת דופן ברוואבי, כפי ש-ו. מספר לנו, היא העובדה שצינורות מיםinfo-icon וגז, כמו גם כבלי חשמל וטלפון— כולם בלתי נראים: הם כולם מוסתרים מתחת לאדמה. העיר מקושרת לרשת החשמל הישראלית, המספקת מספיק חשמל לצרכים ביתיים וציבוריים וגם למגזר התעשייתי.  גם WIFI זמין אומר ו. עם זאת, הוא לא אמר האם המהירות גבוהה דייה לחברות היי-טק כדי שתאפשר להן להתחיל לעבוד.

מערכות לטיפול במים, מיחזור וניקוז גשם וכן מערכות טיפול בביוב מתוכננות (גם עבור הכפרים השכנים), מעידים על דאגה אקולוגית בריאה. מומחים גם מתכננים להתקין פאנלים סולאריים. כמובן, תחבורה ציבורית, כגון אוטובוסים ומוניות, הם חלק מהשירותים שיהיו זמינים לתושבים.

המינהל העירוני. עוד חידוש בעיר הזאת מהווה אגודת בעלי הבתים, שכמה מחבריה משתתפים במועצה העירונית. חברים אחרים נבחרים לפי המומחיות שלהם בתחומים שונים. המועצה אחראית על השגת היעדים העירוניים, האזוריים והבין-אזוריים, והפיקוח עליהם. העיר, שכבר מציעה את מתקני הפנאי והתרבות שלו לשכנים הכפריים, גם מתכננת להעניק להם את השירותים הרפואיים של בית החולים המתוכנן. יתרה מזאת, העיר, הממוקמת באזור A (בשליטת הרשות הפלסטינית), מטרתה להציע עבודה ודיור לתושבי הכפרים הפלסטיניים הצפופים יותר באזור C, שהרי תושביו אינם מקבלים בדרך כלל היתרי בנייה ישראליים.

רוואבי, אומר ו., שייכת לפלסטיני-אמריקאי בשאר אל-מסרי.

בעיות הקשורות לישראל. עד כה, צה"ל לא נכנס לעיר, אם כי מטעמי ביטחון יש לו נוכחות  בכניסה. אבל השליטה הישראלית בשטח A גרמה לעיכובים ולבעיות בלתי מוצדקות.

למשל, האספקה הבסיסית של מים – נדרשו שלוש שנים של משא ומתן לפני  שחברת מקורות הסכימה לספק מים לעיר. זה אומר שאף אחד לא יכול היה לעבור ולגור בעיר עד 2015, והיו הפסקות בתהליך הבנייה.  כעת, בחודשי הקיץ הכבדים, אספקת המים אינה מספיקה לצורכי התושבים.  את האספקה הזעומה מחברת מקורות, משלימות מכליות מים, אשר, כפי שאומרים לנו, נוסעות הלוך ושוב 10 פעמים בכל יום למעיין מקומי, למלא את המאגר הענק של העיר כדי לספק מים לבתי התושבים. מחיר המים לכן עולה ללא צורך וללא הצדקה.

בניית כבישים, לדברי מסרי, נמשכה גם היא מספר שנים – כי היה צורך לקבל רשות לבנות כביש לאתר, שעובר במרחק של כחצי ק"מ באזור C, 60% מהגדה המערבית תחת שליטה צבאית ישראלית מוחלטת. למעשה היתר זמני – הדורש חידוש שנתי – הוענק רק בשנה שעברה.

התנחלויות כמו עטרת, מחו על פרויקט הבנייה הפלסטיני הגדול הזה.

שלא באופן מפתיע, המשקיעים מהססים בשל המצב הביטחוני הידוע, במיוחד המצור הישראלי הצבאי והכלכלי על עזה והשפעותיו האלימות התקופתיות.