קלנדיה

צופות: 
חנה שטיין, רונית דהאן-רמתי (מדווחת ומצלמת)
10/07/2019
|
בוקר
חנה תחת הביגונביליה, מימין חצר בית הקפה ומשמאל מעבר לכביש חומת הפרדה
מוכר הבייגלה אבו רמזי (בכובע כחול) עם נכדו ואנשים נוספים בצל המיניבוס
הבודקה הצהובה של הקיוסק בכניסה למתחם המחסום מכיוון קלנדיה
הבודקה האדומה של הקיוסק בכניסה לסככה
האזור שמתחת הסככה שטוף שמש בשעת בוקר זו
כיורים ללא ברזים בשירותים
תאי שירותים במצב מחפיר
נזילה מאחורי השירותים, מהצינור הכחול מטפטפים מים

חזרנו לקלנדיה לאחר היעדרות של שבועיים. אנחנו מגיעות כעת בשעות מאוחרות יותר, כי גם הפלסטינים מגיעים מאוחר יותר מבעבר, לאור המעבר המהיר במחסום החדש. כמו כן איננו מגיעות כל שבוע. באזור שלפני המחסום נמשכות העבודות על הדרכים והמדרכות. אולי בפעם הבאה שנגיע כבר ישלימו סוף סוף את העבודות...

ב-6:20 הגענו למחסום. בדרך ראינו רבים מחכים להסעות. בקיוסק שליד החניה יושבים רבים בחצר שבחוץ. שיח הביגונביליה שופע ופורח, ואפילו קטנות קומה כמונו כבר צריכות להתכופף כדי לעבור תחתיו. צלמנו בדרך חזרה, כשכבר התרוקנה החצר.

עברנו לצד הפלסטיני ופגשנו את ידידנו אבו רמזי, מוכר הבייגלה, במקומו הרגיל לפני הכניסה. הוא יושב בשמש על הספסל היחידי שנמצא שם, ורק כשהמיניבוס מגיע וחונה בסמוך לו, הוא נהנה מהצל שמטיל המיניבוס. עמו נמצא היום נכדו, שנמצא בחופשה. הילד שקוע רוב הזמן בטלפון שלו, ומדי פעם משוחח עמנו באנגלית. לידם חברו של אבו רמזי, אדם מבוגר שעבד שנים רבות בישראל. בין היתר עבד במאפיה שבה עבד גם מכרנו ח'. הוא מכיר את ח' היטב, הם מאותו יישוב, ואומר שהוא הכניס את ח' לעבודה כשהיה עדיין נער. האיש אלמן ולדבריו הוא מחפש אשה יהודייה. מכך אנו מבינים שהוא כנראה זה שהציע בשבוע שעבר נישואין לחברותינו. הוא התאכזב לשמוע שהבעלים שלנו עדיין חיים...

היה חם ולכן ויתרנו הפעם על שתיה חמה ולא ניגשנו לקיוסק. בנוסף לקיוסק הגדול יותר, הנמצא בסמוך לכניסה למיתחם המחסום מכיוון א-רם (משם בעליו שולטים גם על החניה שבבעלותם), יש להם עוד שני "סניפים" והם הולכים ומשתכללים מפעם לפעם. כעת אחד מהם בבודקה אדומה שנמצאת כעת בכניסה לסככה של המחסום ועוד אחד בבודקה צהובה גדולה בכניסה למיתחם המחסום מכיוון קלנדיה. ה"סניף" הזה השתכלל מאז הפעם הקודמת שהיינו כאן – בודקה גדולה יותר, על גגה ומאחוריה מיכלי מיםinfo-icon שחורים, מושבים לפני הבודקה ומתקן מים קרים. בשעה זאת רק הקיוסק הראשי פתוח. הבודקה האדומה והצהובה סגורות. כנראה שבשעות הבוקר מי שבא מכיוון קלנדיה כבר הצטייד בקפה בקיוסקים האחרים שבאזור המחנה. בדרך חזרה הם יהיו התחנה הראשונה.

המעבר זרם חלק בכל הזמן שהיינו במקום (כשעה). עכשיו כשהושג השיפור בכניסה לישראל – וכל עוד משטר ההיתרים הדרקוני נמשך ואין מעבר חופשי לכל - האם לא הגיע העת להשלים סוף סוף את העבודה ולתקן הליקויים?

הסככה בשעת בוקר קיצית זו שטופת שמש ולא מצלה, בשל זווית קרני השמש בבוקר. ספק אם יש לכך פתרון. בכל האזור שתחת הסככה אין ולו ספסל אחד וגם אין פחי אשפה. מזל שלא מתעכבים שם כמעט. אבל לאנשים שמגיעים וממתינים לפתיחת המשרדים אין מענה. הם יושבים על מעקה הבטון בצד (שם גם יש קצת צל) או שהם ממתינים בישיבה על הספסלים במתחם המחסום הישן. שם הסככה סגורה, אז יש צל, ושם גם יש ספסלים, ברזיות מים ופחי אשפה.

השירותים הממוקמים גם הם במחסום הישן היו פתוחים, גם של הגברים וגם של הנשים, ומוארים. החלק הקדמי היה גם נקי יחסית, יש כיורים אך אין ברזים ובהתאם גם אין מים לשטיפת הידיים.

שמנו נפשנו בכפינו ובדקנו – והפעם גם צילמנו - את מצב התאים והיה מזעזע, גם אצל הגברים וגם אצל הנשים, והריח בהתאם... מאחורי השירותים יש דליפה של מים.